תיבת עֹשֵׂה מצאנו לה ב' פנים בתנ"ך, פעמים שבאה לבטא פעולת רבים העושים, ופעמים שבאה לבטא פעולת יחיד העושה.
המוכר לנו יותר הוא הפסוק שאנו אומרים בכל יום: "מי וגו' נורא תהילֹת עֹשֵׂה פלא"
כמי שאינו בקי בחכמת הדקדוק תמיד נתקשיתי בזה, כיצד ניתן לפצל כוונת המילה לב' כוונות הפכיות כאשר הניקוד כאן מכריע אם רבים או יחיד, וכמובן כשמדובר על כבודו ית' קשה להבין הגיית המילה בציר"י, ובאמת פעמים רבות כשמדובר על רבים העושים נאמר 'עֹשֵׂי' ביו"ד ולא בה"א בסוף, וא"כ מה פשר הדבר לגבי תיבת 'עֹשֵׂה'.