כהן כתב:שו"ר במנ"ח בסוף מצוה קכ"ט שעמד על הנידון הנ"ל וכתב כש"כ דכיון דתפסי קידושין ל"ה דשב"ע
ונראה לומר בפשיטות דעיקר טעמא דאמרינן האיסור עצמו בע"א יוחזק הוא מטעם דכל שהיה לו נאמנות בשעתו וכבר נפסק הדין על החתיכה שהיא חלב הרי הוא כחלב כליות לכל דיניה, אע"פ דקמי שמיא גליא שאינו כן דכך הוא גזה"כ דכל חתיכה שע"פ דין אסור לאוכלה כדין חלב לוקין אחר כך עליה, ואע"פ שגם בשעת הגדת העד הוטל דין זה על החתיכה שאם יאכלנה יתחייב מלקות מ"מ קודם המעשה אין זה חיוב מלקות אלא כדין איסור לבד וע"א נאמן באיסורין, ונמצא דבשעת הגדת העד נתקבלו דבריו לכל דיני החתיכה וממילא מסתעף מזה חיוב מלקות, משא"כ באב שאומר קדשתי את בתי דמתחלה הוא דבר שבערוה שצריך עדים ע"ז דחידוש שחידשה תורה דאב נאמן על בתו אם כן מתחלה לא האמינתו תורה רק לחצאין דהיינו לאוסרה לבד, אבל לא לקטלא שגם זהו חלק מדבר שבערוה אף מתחלתו שהרי הקדושין אוסרין לעלמא וגם לחייבה מיתה אחר כך, וכל זה הוא מתורת איסור א"א, ועי"ז הוא בכלל דשב"ע שהרי קדושי שפחה חרופה למ"ד פקעי קדושי ראשון בגיטין (דף מ"ג) אינו דשב"ע ואינה יוצאה בגט כדאיתא בירושלמי(פ"ק דקדושין הל"א), וה"ה דמועיל ע"א להעיד עליה שאינו אלא כאיסורין דעלמא שנאמן ע"א באיתחזק היתרא, וכיון דמתחלה נחלקה נאמנות האב רק לענין דין איסור אישות לבד ולא לדין מיתה, שבאישות שוב ל"ש אחר כך לדון דין כבר הוחזק האיסור דכיון דלא הוטל עליה דין מיתה מתחלה אין לחייב אח"כ מיתה בתורת מסתעף:
למאי_נמ? כתב:אין ברשותי 'אוצר' אבל אולי זה המקום.
viewtopic.php?f=27&t=4551#p35471 (מדברי הרב דוב ליאור שליט"א: "בנושא מיוחד זה עיינתי בספרים שעומדים לרשותי ולא ראיתי שמי מהפוסקים יתייחס לזה" - האם יש ב'אוצר'?)
ומבין ריסי עיניו נראה שיש כאן סברה נוספת המסתתרת כאן, וכנראה כונתו לבאר בזה קצת, למה מלקות הוא מסתעף ואילו מיתה הוא חלק מהאישות. אכן סברא זו יכולה לעמוד בפני עצמה. וכן מצאתי בזכר יצחק, שכתב לתרץ קו' הפנ"י, ותו"ד: דע"א נאמן לאסור, אבל אינו נאמן לברר מציאות, לכן לוקים על ע"א, כיון שסו"ס הוי חד"א בגלל הע"א, וכל דבר האסור לוקין עליו. אכן לגבי מיתה צריך מציאות של אשת איש, וכיון שע"א אינו נאמן לברר המציאות, ל"ש יוחזק כלפי מיתה.וכבר נפסק הדין על החתיכה שהיא חלב הרי הוא כחלב כליות לכל דיניה, אע"פ דקמי שמיא גליא שאינו כן דכך הוא גזה"כ דכל חתיכה שע"פ דין אסור לאוכלה כדין חלב לוקין אחר כך עליה
אינו כך, אם לא תפסי בה קידושין ברור שאין שום ענין בגט, ולא היה צריך ללמוד מח"ע וח"ח המקדש על ח"ש המתקדשת. (שבאמת יש לחלק בינהם, וכמו שחילק באמת הרמב"ם) ובביאור הירושלמי ראיתי מבארים, דהירושלמי מביא ראיה מזה שהאישות של שפחה חרופה, הוא אישות מיוחדת ולא רגילה, דאם היה אישות רגילה מסתבר שגם ח"ע וחב"ח היה יכול לקדש.כהן כתב:ב] ראיתו מדברי הירו' שהביא לכא' תמוהה ביותר והיא ראיה לסתור שהרי הירו' סובר שאינו יכול לפוטרה בגט וא"כ נראה שסובר שאכן בש"ח לא חלים קידושין [שהרי הירו' שם מדמה קידושין לגט עיי"ש] וכמו דאיכא מ"ד בבבלי בגיטין מ"ג ע"א כן דמאי מאורסת מיוחדת וע"ז דן הירו' איך מפקיעים יחוד זה אך להלכה דקיי"ל דחלים הקידושין ודאי שפוטרה בגט אע"פ שאין חיוב מיתה וממילא יל"ד דהיא בכלל דשב"ע.
איש_ספר כתב: ובביאור הירושלמי ראיתי מבארים, דהירושלמי מביא ראיה מזה שהאישות של שפחה חרופה, הוא אישות מיוחדת ולא רגילה, דאם היה אישות רגילה מסתבר שגם ח"ע וחב"ח היה יכול לקדש.
שטיינער כתב:הפתחי תשובה באה"ע סי' קנ"ח ס"ק ג' כתב בענין היכא שנתעברה והיה בעלה במדינת הים, דלשיטת בה"ג הולד כשר, דתלינן שבא בעלה ממדינת הים ע"י שם. וכתב הפתחי תשובה דבתשובת ריב"ש כתב דהאי דינא דבה"ג הוא דוקא באשה כשירה ולא נשמע עליה פריצות. ע"ש.
ולהראות מקומו בשו"ת ריב"ש ע"י חכ"א נשאלתי, ולפום ריהטא לא מצאתי, ועל כן לעזרתכם פניתי.
ועוד אוסיף בשם עצמי, גם אם לא נמצא ריב"ש כזה, האם נמצא אי מי מן הפוסקים שאמר כן דדוקא באשה כשרה מיירי?
איש_ספר כתב:שטיינער כתב:הפתחי תשובה באה"ע סי' קנ"ח ס"ק ג' כתב בענין היכא שנתעברה והיה בעלה במדינת הים, דלשיטת בה"ג הולד כשר, דתלינן שבא בעלה ממדינת הים ע"י שם. וכתב הפתחי תשובה דבתשובת ריב"ש כתב דהאי דינא דבה"ג הוא דוקא באשה כשירה ולא נשמע עליה פריצות. ע"ש.
ולהראות מקומו בשו"ת ריב"ש ע"י חכ"א נשאלתי, ולפום ריהטא לא מצאתי, ועל כן לעזרתכם פניתי.
ועוד אוסיף בשם עצמי, גם אם לא נמצא ריב"ש כזה, האם נמצא אי מי מן הפוסקים שאמר כן דדוקא באשה כשרה מיירי?
באוצה"פ סי' ד, (דף ס"ז) הביאו דברי הפ"ת (ששם מקומם) ולא העירו שאינו בריב"ש. עוד ציינו שם גם לפרי הארץ ח"א אהע"ז סי' א. (וכדי שלא תאבדו זמ"ר כמוני, הריני מוסיף: דף כ ע"א). שכתב דכל שיש ריעותא (באשה או במקרה, עי"ש) לא הכשיר בה"ג ואינו אפילו ספק ממזר, אלא ממזר ודאי.
אברהם כתב:שוב שמעתי מידידי שליט"א ב' חקירות נוספות שאין להן אזכור לכאו' בקדמונים
האם עבד עברי יכול לקנות עבד לעצמו, או שעצם מעמדו כעבד שולל ממנו את האפשרות להיות אדון?
אוצר החכמה כתב:השאלה המעניינת היא אם יכול לקנות את אדונו (לכאורה למה לא).
הוגה כתב:אוצר החכמה כתב:השאלה המעניינת היא אם יכול לקנות את אדונו (לכאורה למה לא).
לכאו' לא משכח"ל שיוכל לקנות את אדונו, שהרי הדין הוא שאינו יכול למכור את עצמו וג"כ ב"ד אינם יכולים למוכרו אא"כ: "עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור את עצמו" כלשון הרמב"ם,
א"כ כיון שלאדון יש את העבד שוב אינו יכול להימכר.
שטיינער כתב:א) משכח"ל שמכר עצמו למרות האיסור.
ב) משכח"ל גם בהיתר, היכא שאין לאדון הראשון אפילו כסות לעורו וכו', ולמכור את העבד אינו יכול משום שהוא מוכה שחין ואין מי שרוצה לקנותו. בכה"ג ודאי מותר למכור עצמו לעבד.
\
הוגה כתב:שטיינער כתב:א) משכח"ל שמכר עצמו למרות האיסור.
ב) משכח"ל גם בהיתר, היכא שאין לאדון הראשון אפילו כסות לעורו וכו', ולמכור את העבד אינו יכול משום שהוא מוכה שחין ואין מי שרוצה לקנותו. בכה"ג ודאי מותר למכור עצמו לעבד.
\
א' - זהו "איסור" גרידא ? אולי זהו מתנאי המכירה ?
לגבי מוכר עצמו לע"ע ל"מ בזה, אך במנ"ח מצאתי (ריש מצוה מ"ב) שאפילו בדיעבד אם מכרוהו אינו כלום "כי אינו ממון בי"ד", כלומר כיון שבכה"ג התורה לא נתנה להם רשות וכיעו"ש, נראה שכמו"כ במוכר עצמו לא תחול המכירה כיון שלא נתנה לו תורה רשות בכה"ג.]
הוגה כתב:ב' - מהיכ"ת שבכה"ג מותר לו למכור עצמו לעבד ? וכי אם יש לו קרקע זיבורית שאף אחד לא חפץ בה יוכל למכור עצמו ?!
אדרבה, לענ"ד נראה שבכה"ג נצריכהו למכור את עבדו המוכה שחין בדמים מועטים. [אין לו כסות לעורו אבל יש לו משרתים..?]
אוצר החכמה כתב:פשוט כך, השאלה המעניינת היא אם יכול לקנות את אדונו (לכאורה למה לא) ומי ישכב אז על הכר.
מדבר כתב:המשנה בהוריות דף י"ג אומרת שאיש קודם לאישה להחיות וביאר הט"ז משום שיותר חייב במצוות שמעתי שואלים מה הדין קטן כנגד אישה האם אישה שכעת חיבת וקטן אינו חייב כעת או שמא קטן קודם כיון שבעתיד יהיה חיב יותר מאישה
ולענ"ד אינו מכור כלל, דבאמת אינו שלו שימכור עצמו לעבד כי שטרו יתברך קודם, שנאמר [שם כ"ה, נ"ה] כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם וכו', אך דהתורה נתנה לו רשות למכור עצמו, אבל במקום דלא נתנה לו התורה רשות היאך יכול למכור עצמו כי הוא אינו שלו שיהיה לו רשות על עצמו, וכעין זה איתא בר"מ פי"א משמיטה ויובל ה"א, אם עבר ומכר הארץ לצמיתות לא הועילו מעשיהם
הוגה כתב:ובענין השאלה אם עבד יכול לקנות עבד, לכאו' אה"נ שיוכל, אא"כ יש דין שברגע שיש לעבד די כסף צריך לפדות את עצמו, וזה לא מצאתי לע"ע.
הוגה כתב:לסיכום: רק למאן דס"ל דאם עבר ומכר את עצמו אע"פ שיש לו הר"ז מכור, משכח"ל שאדון שיש לו עבד ימכור עצמו ג"כ לעבד. [לעבדו או לאחר].
ב' - למ"ד שהמכירה לא חלה, עדיין צ"ע באדון שיש לו עבד מוכה שחין וג"כ אין לו כסות לעורו ואינו מוצא למכור עבדו אף לא בדמים מועטים (יש כזה דבר ?), אם מוגדר כהעני או לא (שלדעת הרב שטיינער - מוגדר כעני). לע"ע לא מצאתי בזה.
איש_ספר כתב:מדבר כתב:המשנה בהוריות דף י"ג אומרת שאיש קודם לאישה להחיות וביאר הט"ז משום שיותר חייב במצוות שמעתי שואלים מה הדין קטן כנגד אישה האם אישה שכעת חיבת וקטן אינו חייב כעת או שמא קטן קודם כיון שבעתיד יהיה חיב יותר מאישה
חיפוש באוצר מלמד שכו"כ עסקו בכך, בספרי אמת ליקב להגר"י קמינצקי, בחשוקי חמד ליומא, ועוד מחברים.
שטיינער כתב:שוב ראיתי שלכאורה כל הדיון מיותר, דמה שכתבת שאינו יכול למכור עצמו לעבד כיון שעדיין יש לו עבד ויכול למכרו. הא ליתא, דאסור לאדם למכור עבד עברי וגם לא ליתנו במתנה. (רמב"ם פ"ד ה"י מהלכות עבדים).
הוגה כתב:שטיינער כתב:שוב ראיתי שלכאורה כל הדיון מיותר, דמה שכתבת שאינו יכול למכור עצמו לעבד כיון שעדיין יש לו עבד ויכול למכרו. הא ליתא, דאסור לאדם למכור עבד עברי וגם לא ליתנו במתנה. (רמב"ם פ"ד ה"י מהלכות עבדים).
יפה אמרת !
אבל א"כ אציע לדון במניעת מכירת עצמו לעבד, מצד זה גופיה.
מכיון שאת זכות העבודה של עבדו אינו יכול למכור, כנ"ל, א"כ כשבא למכור עצמו אולי מוכר יחד עם זה גם זכות העבודה של עבדו, וכיון שאת זכות העבודה של עבדו כאמור לא יכול למכור כנ"ל, אולי זה ימנע ממנו ג"כ למכור את עצמו..?
ובעצם אולי אפשר לדחות זה בנקל.
היא שיחתי כתב:שאלה בעבד עברי, דווקא נראה לי שקיים באוצר אבל אשאל
עבד שיוצא בשן ועין והפיל רבו שינו, למי שייכת השן לעבד או לאדון?
היא שיחתי כתב:אז תמצא באוצר...
דווקא ממך ציפית לשמוע שזו חקירה של האדרת
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 468 אורחים