ידוע חידושו של המעיל צדקה סי' ס"ג דהסחת הדעת בתוך ימי שבעה נקיים פוסלת הספירה [ולדעת החכמ"א כונתו שתפסיק ותמנה ז' ימים מתחילה]
ודנו האחרונים באם הסיחה דעתה במקצת היום אי פסלה, ואכמ"ל.
והנה בטעם הדבר כתב המעי"צ שם דהא כתיב וספרה לה, הרי דבעינן ז' ימי ספירה (מלבד דיני הבדיקה), והרי לולי דאפשר דתסתר בסוף הז' הוי בעי ברוכי על ספירתה כמוש"כ התוס', דבעי ספירה כספירת העומר, ואפילו להחולקים עכ"ז אנו רואים דמצות ספירה בעינן עכ"פ שתחשבם למנין ז' נקיים שלה, וכו'.
מבואר, דהא מיהת פשיטא ליה, דאי ספירת נקיים הוי כספירת העומר אסורה בהסחת הדעת. [והנה, אילולי דבריו היה נראה לומר דאדרבה לדעת התוס' דהספירה היינו בפה כמו גבי העומר, א"כ בזה יצאה, ושוב לא אכפ"ל בהסחת הדעת, אבל בדבריו מבואר דאיפכא הוא דאם בעינן אפילו שימנה בפה בודאי ובודאי שצריך ג"כ שלא להסיח דעת מן הספירה].
ולפי"ז נמצא דהסופר ספירת העומר בתחילת הלילה ולאחמ"כ הסיח דעתו מן הספירה, לא יצא ידי חובתו.