בתל אביב היה ראש ישיבה גדול, שחיבר ספר 'חידושים'. בהקדמה לספרו, מספר שבישיבה בה למד כבחור, היו בחורים רבים שלא הניחו תפילין, לא קיימו מצוות, והתעורר ויכוח האם להמשיך להחזיקם בישיבה או לאו. היו שאמרו שלא לזרקם, הם הרי יושבים ולומדים תורה...
[אגב, פעם עלו מספר חסידים לביתו של אותו ראש-ישיבה, והוא החל לומר את חידושיו וסברותיו...
החסיד ר' מוטל דובינסקי, הבין את המתרחש והחליט לקום ולעשות מעשה.
אחרי שהראש ישיבה גמר "חידוש", קפץ מוטל ואומר: 'פש... איזה סברא גאונית'...
כששמע ראש הישיבה את ר' מוטל, התמוגג מנחת ואמר: 'או, זה בחור שמבין עניין', וככה המשיך להגיד חידושים נפלאים, ר' מוטל בכלל לא הקשיב לו, וכשסיים אמר לו:'איזה סברות.... סברא גאונית כזו, כבר מאה שנה לא אמרו'... והוא שומע את זה, אמר לו – דער בחור, וועט וואקסן א עילוי...].
מקור
עורכי השיחה, האחראים על רישום הציונים ומראי המקומות, מבקשים סיוע. באיזה ספר מדובר?