מתעמק כתב:לאחרונה שאלני אחד היכן מוזכר לראשונה שם "בית הבחירה" על בית המקדש, כפי שנקרא בהגדש"פ בסוף פיסקא כמה מעלות טובות. חיפשתי בתוכניות ומצאתי הסגנון איזה פעמים בדברי התנאים (תוספתא, מכילתא, וספרי), אך רק פעם אחת בלבד במשנה, והיא במעשר שני פ"ה מי"ב, בתוך וידוי מעשרות (ובמשנה ראשונה ותפא"י פירשו דב"הבאתיו לבית הבחירה" מתכוונים לביכורים הטעונים הבאה). ומזה נראה שאכן יש מקום להשערה הנ"ל.
מתעמק כתב:ולמה הולכים בתר איפכא לדרוש פסוקי ארמי אובד אבי ולהביא ראיה לכל פרט ופרט מפרשת שמות הרי מוטב להביא ישירות הפסוקים בפרשת שמות
ואולי יש מקום לשער שכל הנוסח החל ממתחילה עובדי ע"ז עד לכפר על כל עוונותינו נתחבר כפיוט לוידוי ביכורים, ונעתק על ידי חז"ל לאומרו גם בליל פסח.
ונראה שבזמן הבית היו דורשים גם את הפסוק ויביאנו אל המקום הזה וכו', וכמ"ש בספרי פסקא ש"א, ויביאנו אל המקום הזה, זה בית המקדש, או יכול זה ארץ ישראל, כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הוי אומר זו ארץ ישראל, ומה ת"ל ויביאנו אל המקום הזה זה בית המקדש.
ולפי זה נראה, שאף המאמר "כמה מעלות טובות למקום עלינו" המסיים, והכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו את בית הבחירה, הוא המשך הדרש הנ"ל. ואפשר שמטעם זה השמיטוהו הרס"ג והרמב"ם מנוסח ההגדה, כיון שהוא המשך הדרש הנ"ל. שאין אומרים אותו אלא בזמן שבית המקדש היה קיים ולכשיבנה במהרה בימינו.
אפרקסתא דעניא כתב:כידוע נוסח תפילותינו נתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה, והרי אנו אומרים "ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".
ישבב הסופר כתב:אפרקסתא דעניא כתב:כידוע נוסח תפילותינו נתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה, והרי אנו אומרים "ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".
כל חלק מנוסח התפילה שלנו שלא היה ניתן להיאמר בתקופת אנשי כנה"ג כ"השב את העבודה לדביר ביתך, ותחזינה עינינו בשובך לציון"
אליהוא כתב:בזמן הבית חתמו בברכת רצה "שאותך לבדך ביראה נעבוד" כמבואר בכ"מ.
אליהוא כתב:סברא פשוטה היא שבזמן הבית נהגו כולם באותך לבדך ביראה נעבוד, ובבבל שינו אחר החורבן
אליהוא כתב:אגב, זכורני שראיתי ואיני זוכר היכן שהיתה נטיה לשלב את נוסח א"י בעיתים ואופנים שונים כגון לדור ודור בחזרת הש"ץ ושאותך לבדך ביו"ט וכדומה, מה המקור לדברים אלו?
ישבב הסופר כתב:זה שאנו נוהגים לסיים "שאותך לבדך ביראה נעבוד" בימים טובים בתפילות שהכהנים עולים לדוכן, הוא מפני שנוהגין להוסיף "ותערב" שהוא מיוסד על נוסח הברכה כמנהג א"י.
ישבב הסופר כתב:ובכן, איזו קושיא עדיין עומדת במקומה?
ברסלב כתב:וע"ז כתב כבודו לדחות, שברגלים מסיימים 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' משום שתיקנו לומר ברגלים 'ותערב' ומכוח זה הוצרכו לסיים 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', המתאים יותר ל'ותערב' הנאמר לעיל מזה, ואין מזה כל ראיה שאותך לבדך ביראה וכו' קשור לעליית הכהנים לדוכן.
והוקשה לי, לשיטתך, מדוע א"כ אמרינן ברגלים 'ותערב' רק כשעולים הכהנים לדוכן, ואילו כדברי מר היה לנו לומר 'ותערב' גם כשאין הכהנים עולים לדוכן ומפני הרגל וקרבנות החג. ומזה ביקשתי להוכיח שהברכה 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' תוקן מפני הכהנים העולים לדוכן, וכפי שכתבתי בתחילת דברי.
וזהו אשר כתבתי 'חזרה קושיא למקומה', כלומר, מזה שלא אמרינן 'ותערב' ובעקבותיו 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' אלא כאשר הכהנים עולים לדוכן, מוכרח מזה, שברכת 'שאותך לבדך' תוקן עבור הכהנים שעלו לדוכן בלבד.
והנה זה עתה הוספת לומר, שכל ה'ותערב' תוקן רק בעקבות עליית הכהנים לדוכן, ובזה ביקשת להסיר את קושייתי, וגם אם יש לפלפל בזה עוד, דומני שהעניין מוצה, ודי בזה.
אליהוא כתב:ומחמת טרדה של מצוה אקצר.
ישבב הסופר כתב:עיין ספר טעמי המקרא להר"מ ברויאר, באחד הפרקים הראשונים הוא מביא כמה ראיות שהגדת "צא ולמד" [היינו מצא ולמד עד 'לכפר על כל עוונותינו'?] הועדה להיאמר בשעת הבאת הביכורים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 462 אורחים