הודעהעל ידי למאי_נמ? » ש' יוני 23, 2012 11:48 pm
באדיבות פרוייקט השו"ת:
1) שולחן ערוך יורה דעה סימן קטז סעיף ו: "אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון משקים ואוכלים שנתערבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהם. וכן אסור לאכול ולשתות בכלים הצואים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון כלים של בית הכסא וכלי זכוכית שמקיזים בהם וכיוצא בהם. וכן לא יאכל בידים מזוהמות ועל גבי כלים מלוכלכים, שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם".
ובביאור הגר"א שם אות יט (ליקוט): "אסור כו'. אבות דר"נ פכ"ו הוא היה אומר האוכל אוכלין שאינן עולין על גופו ומברך עליהן עובר משום ג' לאוין שביזה את עצמו וביזה את האוכלין ומברך ברכה שאינה כתיקונה ע"ש."
ומבואר שהבין (כעין דברי הרב 'תוכן') שהכוונה לדברים מאוסים. (וכנראה בעקבותיו הלך הגרח"ק שליט"א בקרית מלך פ"ד מדעות ה"ט ופי"ז ממאכלות אסורות הכ"ט).
2) ועי' אבן האזל (פ"א משחיטה ה"ג) שכתב ע"ד הגר"א שדבריו אינם מתיישבים עם לשון חז"ל: "האוכל אוכלים שאינם עולים על גופו", וציין לבניין יהושע שכתב שאינם טובים לבריאותו, והוסיף לציין לגרסת הגה"מ: "שאינן עולים על לבו" (אין בפני 'בנין יהושע', ואולי כוונתו שלגרסה זו הכוונה כבהגר"א, אך המעניין שגרסת הגר"א כדלפנינו וכמצוטט לעיל).
3) בחישוקי חמד להגר"י זילברשטיין על הגמרא הנ"ל (ברכות לו.):
חולה סוכרתי האוכל עוגה האם יברך?
שאלה: אדם הסובל ממחלת סכרת קשה ולא יכול להתאפק ואוכל עוגה למרות שהיא מסכנת את חייו האם יברך?
תשובה: מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א השיב לי ברכה ראשונה יברך, וברכה אחרונה אל יברך. וטעמו הוא, שברכה אחרונה אל יברך, כי המאכל מסכן חייו והוא איסור גמור עבורו, ואין זה מברך אלא מנאץ. ודומה למבואר בשו"ע (או"ח קצו, א) אכל דבר איסור, אעפ"י שאינו אסור אלא מדרבנן אין מזמנים עליו ואין מברכים עליו לא בתחילה ולא בסוף ולכן גם בענייננו לא יברך בסוף, אולם ברכה ראשונה יברך, משום שמסתבר שפירור אחד קטן אינו סכנה עבורו, ולכן מאחר וגם על פירור אחד מברכים תחילה יברך, משא"כ ברכה אחרונה שהיא רק על שיעור כזית מסתבר שכמות כזאת מסכנת אותו, לכן אל יברך.
יש להעיר מברכות (דף לו ע"א) שמבואר שם:... אכל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל, קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי, יעו"ש. הרי שגם על דברים המזיקים מברכים?! ויש לחלק דקוקיאני פרש"י "תולעים שבמעיים". ואין זה מסוכן אלא קשה, על זה מברכים, משא"כ על עוגה לחולה סכרת קשה, שעלולה להפר לו את כל האיזון בגוף ולסכן חייו על זה לא מברכים בסוף. וכעין זה כתב הנחלת דוד ('דברי דוד' ברכות לה ע"ב ד"ה שם היכי דמי) לבאר החילוק בין השותה שמן זית בפני עצמו שכתב הטור דלא מברכים עליו כלל כיון שהוא מזיק ואילו קמח שעורים מברכים עליו, וכתב "דלא דמי לקמחא דשערי, דהתם אינו קשה אלא לדבר אחד... וגם לא אמר לישנא דמזיק רק לישנא דקשה וכדומה איכא הרבה מאכלים דקשה לדבר אחד... משא"כ שמן זית כיון דאמר בסתם אזוקי מזיק ליה משמע דמזיק לכל הגוף ולית ליה הנאה כלל...", עכ"ל.
ולכאורה יש להעיר מאבות דרבי נתן (פרק כו ה) וז"ל: הוא (רבי עקיבא) היה אומר, האוכל אוכלין שאינם עולים על גופו (ר"ל שמזיקים לבריאות גופו, בנין יהושע), עובר משום ג' לאוין, שביזה את עצמו (שנראה כרעבתנות, ואזהרתו אל תהי בסובאי יין, משלי כג, בנין יהושע), וביזה את האוכלין (לא תשחית, בנין יהושע), ומברך ברכה שאינה כתיקונה (מאחר שמזיקו ואינו נהנה, מוציא ש"ש לבטלה, בנין יהושע). הרי שאסור לברך, ולמה לא יברך על הגרגיר הראשון, וכעצת מו"ח שליט"א?
וי"ל דאם יכוין לברך על כל המזון עשה איסור, ובירך ברכה שאינה כתיקונה, ומו"ח שליט"א התכוין שיברך ויכוין רק על הגרגיר הראשון שאינו מזיק לו.