הודעהעל ידי אפרקסתא דעניא » א' יולי 01, 2012 2:08 am
רבינא הראשון ורבינא השני
אחת הידיעות המופלאות הנחבאות בין דפי הש"ס, היא עובדת קיומם של שני אמוראים שונים בתכלית, שלשניהם קראו רבינא, ולמרבה ההפתעה, על שניהם ניתן לקרוא את המימרא "רבינא סוף הוראה". להלן נוכיח את הדבר ונלמד על חלקם בחתימת הש"ס.
רבינא הראשון היה תלמידו המובהק של רבא. עשרות פעמים מוצאים אנו שהוא שואל את רבא שאלות הלכתיות ודן עמו בסוגיות התלמוד (לדוגמא: ברכות כ:, פסחים יב:, יבמות נד:, סנהדרין מח:, חולין מו:). גם הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה מציין עובדה זו. יתירה מזו, נראה שרבא היה רבו היחיד, שכן לא מצינו ששואל ודן בקרקע לפני רב אחר. לא זו בלבד, אלא שכבר נחשב לתלמיד חכם עוד טרם פטירתו של רבא. כך מוכח במסכת עירובין (סג.) המספרת שרבינא נקלע למחוזא בחיי רבא ונתבקש לבדוק סכין שחיטה בנימוק שלצורבא מרבנן מותר לעשות זאת אף במקום רבו. גם בגיטין (עג.) ובעירובין (מ.) מבואר, שכבר בחייו של רבא היה רבינא מורה הוראה. נראה אפוא שבפטירת רבא היה רבינא כבן שלושים לכל הפחות.
רבינא הראשון היה מבוגר מרב אשי בכמה וכמה שנים, שהרי רב אשי היה צעיר מאוד בפטירת רבא, ואף שגם הוא הספיק לקבל מרבא כמבואר שם ברמב"ם, מצינו לו עם רבא פעמים בודדות בלבד (זבחים קו:, מעילה ג:, נדה נא. ויעויין גם רש"י גיטין כט:). באגרת רש"ג מבואר כי רב אשי נפטר 75 שנים אחרי רבא, בשנת תשל"ח לשטרות. א"כ היה לכל היותר בן עשרים בפטירת רבא.
למרות זאת, כאשר החל רב אשי את המלאכה הכבירה של חתימת התלמוד, התייצב רבינא לימינו, והיה ראשון המדברים והדנים לפניו, כפי שנראה במאות סוגיות ברחבי הש"ס. רבינא אף הכפיף את עצמו כלפי רב אשי, ולמרות שזה האחרון לא היה רבו, הוא נהג בו מנהג רב, והגדיר את עצמו כ"תלמיד חבר" של רב אשי ("חכם כמותו, אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר" - רש"י עירובין סג.). במחזור ויטרי ובספר הכריתות מצוין כי רבינא זה נפטר בשנת תשל"ג, חמש שנים לפני רב אשי.
לעומתו היה רבינא השני תלמידם המובהק של רבינא הראשון שהיה אחי אמו (כתובות ק:) ושל רב אשי. כך ניתן לראות למשל בגמרא במס' מנחות (לו:), שם מספר רבינא כי הוא ישב לפני רב אשי, שהסתיר ממנו את ההלכה שלילה זמן תפילין. מהלך הדברים שם מראה ברורות כי רב אשי התייחס אליו כתלמיד גמור, בשונה מהתייחסותו לרבינא הראשון. כך עולה גם ממסכת נדרים (ח:), שם מסופר כי רבינא בא לפני רב אשי כדי להתיר נדר של אשתו. הגמרא לומדת מכך שאין ראוי לחכם להתיר נדר במקום רבו. לאור המבואר במסכת עירובין (סג.) שרבינא לא חשש לבדוק סכין במקומו של רב אשי, מכיון שלא היה תלמידו, אלא "תלמיד חבר", מוכרח שאין המדובר כאן באותו רבינא, אלא בזה האחרון, שכאמור היה תלמיד מובהק של רב אשי. בסוגיות רבות אף נמצא רבינא עם מר בר רב אשי, וטיב היחסים שביניהם מלמד ברורות, כי אין המדובר ברבינא הראשון, שהיה מבוגר ממנו בהרבה ונפטר לפני רב אשי אביו.
הדברים מבוארים כמעט במפורש במסכת יומא (עח.). מובאת שם דעת רבינא, שמותר לנעול סנדלים כדי לחצות נהר ביום הכיפורים, אך לדעת רב אשי אסור הדבר. בהמשך מספרת הגמרא כי רבינא לא בא לשמוע את דרשתו של ה"ריש גלותא". כשנשאל על כך ענה שהוא סובר כרב אשי, שאין לנעול סנדל כדי לחצות את הנהר ביום הכיפורים. הלומד את הגמרא בתמימות עומד משתומם: הלא מבואר כי רבינא עצמו חולק על רב אשי ומתיר לנעול את הסנדל. כיצד ייתכן שהוא אומר במפורש שדעתו כדעת רב אשי? ומדוע הגמרא עצמה אינה שואלת סתירה בדבריו, או מציינת לכל הפחות כי הוא חזר בו?! התוספות ישנים במקום כבר שואל זאת, ומתרץ ששני רבינא היו. ריא"ה מוסיף ומוכיח כרונולוגית, כי רבינא השני המוזכר שם, הוא רבינא שמלך אחרי רב אשי והיה כאמור תלמידו המובהק.
רבינא השני האריך ימים ושנים אחרי רב אשי. כך ניתן להווכח ממסכת כתובות (סט.) המספרת שרבינא חייב את מר בר רב אשי לתת לאחותו נדוניא מירושתו של רב אשי. כך גם מפורש באגרת רש"ג. לפי הגירסא המקובלת באגרת זו נפטר רבינא השני בשנת תתי"א לשטרות, 73 שנה אחרי רב אשי. אלא שריא"ה מוכיח שזו טעות סופר, ויש לגרוס תשפ"ו, כמבואר בסדר הקבלה להראב"ד. לפי זה הוא נפטר 48 שנה אחרי רב אשי. אפילו לגירסא זו ברור כשמש שהוא לא ראה את רבא מעולם, שכן רבא נפטר בתרס"ג - יותר ממאה ועשרים שנה לפני פטירת רבינא זה.
באגרת רש"ג מבואר כי עם פטירתו נחתם התלמוד סופית, ונראה שהוא היה האחרון שעדיין היתה לו סמכות הכרעה של אמורא. תלמידיו נחשבים אפוא לרבנן סבוראי, אשר למרות שהוסיפו סברות וביאורים בתלמוד, הם נמנעו מלהוסיף הכרעות הלכתיות.
המורם מכל האמור, כי חלקו של רבינא הראשון בחתימת התלמוד, היה מעין חלקו של רב אשי, והוא שימש כמשנהו בראשות הוועד של חתימת התלמוד. שניהם יחד ליבנו את הסוגיות ועסקו בהכרעת ההלכה ובסיום ההוראה. עבודתם נשלמה ע"י רבינא השני, עליו כותב רב שרירא גאון: "רבינו אבינא בן רב הונא הוא רבינא והוא סוף הוראה". הרמז הנפלא שמצאו חז"ל על חלקם של רב אשי ורבינא ביצירת התלמוד - "עד אבוא אל מקדשי א-ל, אבינה לאחריתם", מתייחס אפוא לרבינא הראשון ולרבינא השני גם יחד!