ביטוי שכיח: 'קול קורא במדבר', והוא ע"פ ישעיה מ ג: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְדֹוָד יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ".
אך לכאורה, הקיטוע היוצר את הבטוי שגוי:
יגל כתב:לדברי הכותב, המשמעות היא שקול הפעמונים אינו מועיל אלא הוא כ"קול קורא במדבר"? הלא נראה ברור שהפייטן רק התאים את המשפט לצלעות הפיוט.
הבונה כתב:מענין לענין, עיינתי פעם בס' בן סירא, ובסופו יש תיאור מלבב של שמעון בן חוניו כה"ג, והוא ממש מזכיר את הפיוט "כאהל הנמתח ... מראה כהן" הנאמר בקהילות מסוימות אחרי סדר העבודה ביו"כ (בביהכ"נ בו אני מתפלל מדלגים עליו), למרות שמה שהיה לפני כבר הורק מכלי לכלי בתרגומים השונים, הדמיון בולט מאד, ואין ספק שהפייטן שאב משם.
מישהו כבר כתב על כך?
ערער בערבה כתב:א"י מי הפייטן, אבל חיפוש קצרצר מעלה שכנראה הוא לא הראשון שפיסק כך את הכתוב:
אגדת בראשית פס"ח
קול קורא [במדבר]. א"ר [לוי] למה במדבר אלא בנוהג שבעולם מי שהיה בידו מרגלית ואיבדה היכן הוא מבקשה לא במקום שאיבדה כך הקדוש ברוך הוא איבד את ישראל במדבר שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה) ולשם הוא הולך ומבקש.
זוהר ח"א קיח.
קול קורא במדבר, מאי בעי הכא קלא במדברא, אלא אמר רבי זריקא, אלין אינון קלייא לאתערא מתי מדבר.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 231 אורחים