הגמרא בסוטה (יא,א) אומרת, וז"ל: אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' סימאי, שלושה היו באותה עצה – בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נידון ביסורין, יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר (דברי-הימים א' ב,נה) "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב", וכתיב (שופטים א,טז) "ובני קיני חותן משה וגו'", עכ"ל.
וכן איתא בסנהדרין (קו,א), וז"ל הגמרא: "וירא את הקיני וישא משלו" (במדבר כד,כא) – אמר לו בלעם ליתרו: קיני, לא היית עמנו באותה עצה – מי הושיבך אצל איתני עולם [רש"י: שעתידים בניך לישב בלשכת הגזית...]? והיינו דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' סימאי, שלושה היו באותה עצה - אלו הן: בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נידון ביסורין, יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב", וכתיב "ובני קיני חותן משה וגו'", עכ"ל.
וכתב רש"י בסוטה (שם), וז"ל: "באותה עצה" – ד"נתחכמה לו" (שמות א,י), עכ"ל, ועל פי זה פירש את דברי הגמרא בסנהדרין "קיני, לא היית עמנו באותה עצה?" באותו אופן בפירושו לתורה (במדבר כד,יא) על הפסוק הנ"ל, וז"ל: "איתן מושבך" – תמה אני מהיכן זכית לכך, הלא אתה עמי היית בעצת "הבה נתחכמה לו", ועתה נתיישבת באיתן ומעוז של ישראל? עכ"ל. ויש לדקדק, שבסנהדרין (שם) פירש רש"י את דברי הגמרא הנ"ל באופן אחר, וז"ל: "לא עמנו היית באותה עצה" – שגזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה" (שמות א,כב) – בתמיה – ודאי היית, כדלקמן, עכ"ל, וכן כתב להלן שם בע"ב בד"ה "בר תלתין ותלת" – יעוין שם, וצ"ע.