מה שנכון נכון כתב:היכן ראה מר ששניתי משהו?
ס"ח לא מדבר על הזכרת אדם רשע, אלא רק על אמירת ד"ת מרשע בשמו. ואם כשאמרם לא היה רשע אין מקור מדבריו שיש בעיה לאומרם בשמו.
ההיתר הוא משום שנחשב לדעתי ולא לדעתם, אבל זה לא מסביר למה כותב הס"ח להקפיד שלא לומר בשמם, ואיזה חסרון יהיה אם יאמר מי אמרם. וע"כ כתבתי שכנראה טעמו כדי שלא ילמדו מזה היתר לילך ולשמוע ממנו.
ונקודה זו הוא מוסיף על התלמוד בחגיגה. [הוא מביא את הדרשה שעיקרה בחגיגה, ומוציא ממנה מדעתו פרט נוסף של הגבלה בהיתר].והקושיא שלך עלי, במחילה ...
אודה למר אם יכתוב גם יישוב.
אינני יודע אם "אסור, להזכיר בסתם שם רשע, אא"כ הוא חוזר ד"ת בשמו, שזה נותן לו חשיבות אמיתית.