בינה להבין כתב:מקורו בט"ז סי' קצא ס'ק א, ובמשנ'ב סי סג ס'ק יט נשאר בזה בצע'ג
שם מדובר על עשית מלאכה ואינו ענין להחזקת חפץ.
ואם כבר, החזקת ס"ת, יש להזכיר דברי הט"ז הללו
ט"ז אורח חיים סימן צו
לא יאחוז בידו תפילין. - נראה פשוט דאין זה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל ואפי' לדין התלמוד שכ' הטור בסי' ק"א שצריך לחזור בשביל חסרון כוונה באבות מ"מ כאן אף על פי שאחז ספר בידו אינו מן הנמנע שיוכל להתכוין ואם ברור לו שנתכוין ודאי יצא ואם לא נתכוין לא יצא אלא דחכמים אסרו לכתחלה לאחוז בידו ספר דקרוב שיבא לידי ביטול כוונה ויעשה ברכה לבטלה וזה פשוט לע"ד אלא שראיתי למו"ח ז"ל שכ' דאי עבר ותפס ס"ת או תפילין בידו צריך לחזור ולהתפלל וזה תמוה מאוד: ומה שנוהגין שהש"ץ מחזיק בידו הס"ת ביום השבת ואומר יקום פורקן ושאר דברים אף על פי שא"צ כוונה כמו תפלת י"ח מ"מ אנו רואים שנוהגים כן לכבוד אותן התפלות ובאמת אין זה הידור לפי דברי רז"ל גבי תפלת י"ח ולמה יעשה כן בשאר תפלות. נ"ל כיון שכוונת הש"ץ אז להתפלל על לומדי תורה בנוסח יקום פורקן וע"כ מחזיק הס"ת בידו הוה כמו לולב בזמנו ולא עוד אלא לפי הנראה דאם תופס ס"ת בידו בשעת תפלת י"ח כדי שיהיה מורא שמים עליו ואימת התורה ועי"ז יהיה לו יותר כוונה אין איסור בדבר דע"כ לא אסרו בגמ' אלא כשאוחז אותו לשמירה בעלמא כמ"ש ב"י בשם ת"ה רק לשמירה ולא לעשות בהן מצוה כו' אבל מ"מ אין להקל בזה בתפלת י"ח כיון שלא נמצא מפורש להיתר:
העולה מדבריו שאיסור אין אלא בשמו"ע, ומ"מ גם בשאר תפילות אין לעשות לכתחילה דבר שיש בו ביטול כוונה. מיהו אם יש לו איזה חיזוק לכוונה בהחזקת אותו חפץ שרי בשאר תפילות ולא בשמו"ע.