בזמנו לא המשכתי לענות באשכול, אבל לגופו של עניין, ע"פ הרמב"ן בפרשת בחוקותי, ובתורת ה' תמימה, העניין מתבאר כך:
מקרי האדם נקבעים ע"י מעשיו, כי יש בידו לבחור בטוב ורע, ויתוגמל בהתאם לבחירתו.
רק התפילה בוקע חלוני רקיע,, וביכלתו להועיל אף במקום שאינו זכאי לכך מצד הגמול, מצד פנייתנו להקב"ה הכל יכול, אולי יחונן דל ויעשה עמו נס (נסתר) ויציל נפשו מן הרעה או ייטיב עמו כבקשתו.
הנה התפילה מבוסס על הבטחון ביכולת ה' המוחלט, והמאמין ביכולתו הוא המתפלל, והכופר בו ח"ו אין לו טעם בתפילה.
זה תמצית עניין התפילה לדעת הרמב"ן וסייעתו.
ומה שכתב פותח האשכול בדעת הפיליסופים שהרצון תמידי ולא יתכן שינוי, הלא המה דברי הרמב"ם, וכן נ"ל יוצא מדברי הרמב"ן (לדוגמא במה שכתב בביאור ה"ראיה" והדיבור בריש בראשית), ואף הם היו מתכוונים ומודים בתורת הבחירה החפשית והמשפט כמו שכתבו במפורש. ואי אפשר לנקוט בתורת הרצון התמידי ולעזוב את תורת הבחירה החפשי והשכר והעונש ולהקשות קושיות.
(ופתח הבנת דעת הרמב"ן והמקובלים בעומק עניין ההנהגה בכ"ז, תמצא כשתתעמק ברמב"ן בעניין הניסיון "והאלוקים ניסה את אברהם" (ובעוד מקומות), שהניסיון מצד המנוסה ולא מצד המנסה היודע אחרית מראשית, וזה נכון לכל העניינים האלו, וזה כוונת הנפה"ח ולמעלה בקודש ואכ"מ).