חכם באשי כתב:אני עצמי הבנתי, שזה כן נתינת טעם כיצד 'מותר' להקב"ה להוריד טל ומטר בשבת. והפייטן מסביר משהו כמו שמפני שהמטר הוא 'אוכל נפש' לאדמה. אך, כמובן, זה מעט תמוה.
על דברים אלו העירני אחד מחכמי הפורום:
בשבת, מה הועלת בטעם אוכל נפש, ואולי כוונתך שצריך טל ומטר כדי לחיות וזה מותר בשבת.
היינו, שזה משהו כדוגמת פיקוח נפש המותר בשבת. - מה דעת החברים?
מיד כשקראתי את שאלת מר, חשבתי שאולי זהו ההיתר של "דרך אכילה", המוזכר בגמ' (שבת עד.) לגבי בורר, והרשב"א הרחיבו לטוחן (הובא ברמ"א או"ח שכא, יב), וכידוע חקרו האח' האם יסודו בהיתר לאכול בשבת
(ראה מכילתא דרבי ישמעאל משפטים פרשה כ: "למען ינוח שורך וחמורך. הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל; אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא שיחבשנו בתוך ביתו, אמרת, אין זה נייח אלא צער, תלמוד לומר למען ינוח שורך וחמורך, הוסיף לו הכתוב נייח אחד, להיות תולש מן הקרקע ואוכל", וברש"י שמות כג, יב, ובמ"ב סי' שכד ס"ק לג, ועי' פנ"י שבת נא: ד"ה בתוס' ד"ה במה בהמה; ודלא כאבן העוזר סי' שכח שהיתר זה נאמר דווקא גבי שביתת בהמתו, ועי' חישוקי חמד שבת קכב.), או שבמלאכות הנ"ל כשעושה דרך אכילה חסר בצורת המלאכה (ולכאורה כן העיקר).
אלא שלא ראיתי בזה שום קשר לעסיס ויין, ולכן לא כתבתי זה, וצ"ל כתירוצים האחרים שהועלו.