טז,יט ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.
וברש"י: כי השחד יעור-משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו להפך בזכותו. דברי צדיקים-דברים המצודקים משפטי אמת. וכתב בשפתי חכמים: ר"ל דלא קאי אדיינים אלא אתורה שהם דברים המצודקים ונקראו אמת, ואותן דברים של תורה הוא מסלף שלא פסק כדין תורה.
וצ"ב כפילות הכתוב, ומהו תוכן חילוק בין עיורון עיני החכמים, ובין סילוף הדברים המצודקים עצמם.
ונראה לבאר בזה, דבאמת בקבלת שחד ישנם שני חלקים, וזה בהקדם דברי מרן החזו"א באמונה ובטחון שילהי פר' ג בביאור הענין, וז"ל הזהב: ואמנם השחד ענין מיוחד...ובהיות שאמרו שהסתכל הקב"ה בתורה וברא עולמו חייבה התורה כח מיוחד בשוחד לעור ולסלף, ולהזהיר לברוח ממנה, והנה נוסף על כח נגיעה שהוא ממנהג העולם כפי טבעת בני אדם הוזמן כח טומאה בשוחד לטמטם הלב ולרדם את הבינה, להנעים בפי הדיין לזכות את משחדו.
נראה, איפוא, שאלו הם שני החלקים האמורים בקרא, ראשית כח הנגיעה שישנו בקבלת השוחד, וזהו יעור עיני חכמים, שא"א שלא יהא נטיית הלב למי שקיבל ממנו השוחד. אבל נוסף כאן עוד כח טומאה סגולי לסלף את משפטי התורה שהם דברים המצודקים ע"מ לזכות את משחדו.