עזרה עזרה בפיענוח

[ירוחם איש שלום]

ש[size=200]לום
אנחנו מתעסקים בהוצאת ספר על הרב החסיד ר' לייבל פרידמן מתל אביב

יש ברשותנו צילום של דף שער שרשם עליו הערות למזכרת

נודה לחברים על עזרה בפיענוח

ר"ב צילום הדף.

ר' לייבל פרידמן כתב ברשימותיו כך:
"אשרי מי שהוא דבוק בצדיקי הדור החיים אתנו יחד, כי על פי חז"ל יש בכל דור ודור צדיקים כמו אי"ו, ות"ר, ול"ו, והכופר בזה ח"ו מי יודע עד כמה מגעת הכפירה שלו ח"ו - ואשרי המאמין"
לכאורה הכונה כך:
אי"ו – אברהם יצחק ויעקב (למרות שבמדרש [ב"ר נו, ז] יש רק אברהם ויעקב וכן משה ושמואל).
ול"ו – ל"ו צדיקים שמקבלים אפי שכינה בכל יום, כמ"ש בסוכה מה, ב: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר (ישעיה ל-יח) אשרי כל חוכי לו, ל''ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו.
אבל מה זה ות"ר?
מהוא פירוש הרמב"ם ומהו פירוש הרמב"ן
מי יודע?[/size]

[פלתי]

אולי ת"ר הכוונה לשש מאות אלף בני ישראל שקיבלו את התורה. כמו שכתוב בספר בית אהרן.
http://www.otzar.org/aspcrops/15675_221 ... 292013.asp

[חרבונה]

מתי יוצא הספר?

ר' לייבל פרידמן ז"ל הסתופף בצילו של האדמו"ר מביאלא מעזריטש [ראה כאן].
אגב, פורסם ביתד נאמן בשבוע שעבר סיפור מעניין אודותיו.

[ליבא לתיובתא]

״לעסוק בסיפורי צדיקים חשוב כמעשה מרכבה״. לעסוק במעשה מרכבה זה הרי יותר חשוב מהוויות דאביי ורבא, וא״כ ליזול כ״ע וישיחו בסיפורי צדיקים!!

[איש רגיל]

לכאו' הכוונה לפירושי הרמב"ם והרמב"ן למצוות הדבקות בהשי"ת. וזה מה שכתב שם 'מי שאינו מקיים פירוש הרמב"ם ז"ל וגם פירוש הרמב"ן ז"ל בטח אינו מקיים ולד"ב (ולדבקה בו) נשאר פרוע וגלמוד ח"ו'.

הרמב"ם (סה"מ מצוה ו) כתב:
שצונו להתחבר עם החכמים ולהתיחד עמהם ולהתמיד בישיבתם בכל אופן מאופני העבודה והחברה במאכל ובמשתה והעסק כדי שיגיע לנו להדמות במעשיהם ולהאמין האמיתות מדבריהם והוא אמרו יתעלה ובו תדבק וכבר נכפל ג"כ באמרו ולדבקה בו. ובספרי כו' הדבק בחכמים ותלמידיהם ולישא בת ת"ח ולהאכיל לת"ח ולתת להם עסק ומעלה עליו הכתוב כאלו דבק בשכינה:

והרמב"ן (דברים יא כב) כתב:
ולדבקה בו - אמר ר"א בסוף, והוא סוד גדול. ואין הסוד מטעם המקום הזה. אולי יאמר לאהבה את ה' ללכת בכל דרכיו עד שתהיו ראויים לדבקה בו בסוף. ונאמר ביהושע (כג ז ח) ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כי אם בה' אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה, אם כן היא אזהרה מאזהרות ע"ז, שלא תפרד מחשבתו מן השם אל אלהים אחרים, שלא יחשוב שיהיה בע"ז שום עיקר אלא הכל אפס ואין. והנה זה כמו שאמר עוד (להלן יג ה) ואותו תעבודו ובו תדבקון, והכוונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו אלא לה' לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו:
ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'. ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה, כאשר רמז בעל ספר הכוזרי. וכבר הזכרתי מזה בפרשת העריות (ויקרא יח ד). ומה שאמר יהושע "כאשר עשיתם עד היום", כי בהיותם במדבר וענן ה' עליהם והמן יורד מן השמים והשלו עולה והבאר לפניהם תמיד וכל מעשיהם בידי שמים בדברים נסיים הנה מחשבתם ומעשיהם עם השם תמיד, ולכן יזהירם יהושע שגם עתה בארץ בהסתלק מהם המעשים הנפלאים ההם תהיה מחשבתם בהם תמיד לדבקה בשם הנכבד והנורא ולא תפרד כוונתם מן השם:

[מקורות]

אולי אברהם יצחק ויעקב, כבב"מ פ"ה ב':

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה, נגה ליה ולא אתא. אמר ליה: מאי טעמא נגה ליה למר? - אמר ליה: אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי, ומגנינא ליה. וכן ליצחק, וכן ליעקב. - ולוקמינהו בהדי הדדי! - סברי: תקפי ברחמי, ומייתי ליה למשיח בלא זמניה. - אמר ליה: ויש דוגמתן בעולם הזה? - אמר ליה: איכא, רבי חייא ובניו. גזר רבי תעניתא, אחתינהו לרבי חייא ובניו. אמר משיב הרוח - ונשבה זיקא, אמר מוריד הגשם - ואתא מיטרא, כי מטא למימר מחיה המתים - רגש עלמא. אמרי ברקיעא: מאן גלי רזיא בעלמא? - אמרי: אליהו. אתיוהו לאליהו, מחיוהו שתין פולסי דנורא. אתא אידמי להו כדובא דנורא, על בינייהו וטרדינהו.