ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם

[דברים על דיוקם]

כהנים מצווים לברך את ישראל.
בעת התפילה נקבעה ברכה מיוחדת שהכהנים "נושאים את כפיהם לברך את ישראל"
מעניין מאוד לדעת. אם התורה נתנה כח לכהן לברך, ולא עוד אלא שמצווה לכהן לברך. האם במשך היום כשכהן פוגש את חברו ומברכו, האם יש בו כוח מיוחד לברכה זו. ואם כן. האם הכהן מקיים בזה את מצוות ושמו את שמי וכו'.?
באמת, מסתפקים הפוסקים האם מותר לכהן כשיורד מלברך והישראלים מודים לו על הברכות, האם מותר לו לענות להם "ברוכים תהיו". האם אין הוא עובר על בל תוסיף. יתכן, כך חושבני, ששם מדובר על הברכות שנקבעו בתוך התפילה. אבל במשך היום, שלא בשעת התפילה, אין כאן הענין של בל תוסיף.
זכורני שהיו גדולי ישראל שבכל עת שנפגשו עם כהן היו מבקשים ממנו "ברכת כהן".
אשמח לשמוע על כך פלפולים ודברי חכמה וחן מטובי המוחות כאן בפורום.
ואין לך הלכה למעשה גדולה מזו.

[בברכה המשולשת]

יש על כך פלא יועץ (כמדומני)

[אוצר החכמה]

ואם כן. האם הכהן מקיים בזה את מצוות ושמו את שמי וכו'.?
באמת, מסתפקים הפוסקים האם מותר לכהן כשיורד מלברך והישראלים מודים לו על הברכות, האם מותר לו לענות להם "ברוכים תהיו". האם אין הוא עובר על בל תוסיף. יתכן, כך חושבני, ששם מדובר על הברכות שנקבעו בתוך התפילה. אבל במשך היום, שלא בשעת התפילה, אין כאן הענין של בל תוסיף.

לכאורה פשוט שאם הכהן יתכוון לקיים מצוות ברכת כהנים, ויברך בפסוקים אחרים מאשר יברכך עובר בבל תוסיף. וגם לומר יברכך ולהתכוון לקיים את המצווה לכאורה אסור, שכן אז אע"פ שאינו עובר בבל תוסיף כמבואר בתוספות בר"ה, אבל עדיין עובר על תקנת חכמים שתקנו שלא לישא אלא בשעת התפילה. עיין בביאור הלכה סימן קכ"ח ד"ה דזר עובר בעשה.
הדיון לגבי ברוכים תהיו הוא משום שלא מתכוון והשאלה אם מיקרי בזמנה.

[רחמים]

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו

כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אף ע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות.

הלכה ז
ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו

הלכה יא
כהן שנשא את כפיו בבית הכנסת והלך לבית הכנסת אחר ומצא ציבור שמתפללין ולא הגיעו לברכת כהנים נושא ידיו להן ומברכן, ואפילו כמה פעמים ביום, כהן שלא עקר רגליו ממקומו לעלות לדוכן בשעה שאמר שליח ציבור רצה שוב אינו עולה באותה תפלה, אבל אם עקר רגליו לעלות אף על פי שלא הגיע לדוכן אלא אחר עבודה הרי זה עולה ומברך.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד

אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכיוצא בה לא בקול רם ולא בלחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר

שו"ע אורח חיים סימן קכח סעיף כז

כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על השלשה פסוקים של ברכת כהנים; ואם הוסיף, עובר על בל תוסיף.

ביאור הלכה סימן קכח סעיף כז

* ואם הוסיף וכו' - לכאורה נראה דדוקא אם גם זה היה בפריסת כפים וכה"ג כל הדברים המעכבין בנ"כ וכמו שכתבנו לעיל במ"ב בסעיף י"ד זה מקרי הוספה על המצוה משא"כ בשבירך שלא בנ"כ או שלא בהחזרת פנים וכה"ג זה אין מקרי הוספה כ"א ברכה בעלמא וכן כתב בשו"ע הגר"ז עי"ש וכן מוכח בחידושי רשב"א סוכה ל"א דדוקא בפריסת כפים ע"ש ומסתמא ה"ה שארי דברים המעכבין בנ"כ דמאי שנא אמנם מדברי הרמב"ם משמע שלא כדבריהם שהרי כתב בפי"ד מה"ת דין י"ב וז"ל אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' וכיוצא בה לא בקול רם ולא בלחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר וגו' עכ"ל הרי דלדידיה עוברי' על בל תוסיף כשמברך בלחש אף על גב דקול רם הוא לעיכובא כמו שכתבנו לעיל במ"ב סי"ד ומסתמא דלדידיה ה"ה בלא פריסת כפים וכה"ג ג"כ עובר וצ"ע:

עיין באורך בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יד

שאלה: האם מותר לישראל לברך את בנו או תלמידו בברכת כהנים כשהוא סומך שתי ידיו על ראשו, או שמא יש להקפיד שלא יסמוך אלא יד אחת בלבד על ראש המתברך?

[אוצר החכמה]

הם דיברו כשלא התכוון לקיים מצווה בזה, אבל אם התכוון לקיים מצוות ברכת כהנים בהוספתו כמו שהציע פותח הנושא, אולי יעבור בכל עניין כמו שלא בזמנה המבואר בר"ה.