יומא כ"ד: הדלקת המנורה בביהמ"ק לאו עבודה

[מיללער]

דבר בעתו מה טוב, אם עלתה לנו ללמוד בעצם יומי דחנוכה דברי הגמ' במס' יומא שהרבה קולמסים נשברו עליה בשייכות עם היו"ט חנוכה, מן הנכון להזכירה לכה"פ בקצה המזלג

-

למדנו בגמ' יומא כ"ד ע"ב: "זר שסידר את המנורה ליחייב איכא נתינת פתילה נתן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן נתן שמן ליחייב איכא הדלקה הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה היא ולא והתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת הצתת אליתא עבודה היא הדלקה לאו עבודה היא"

ועפי"ד הגמ' אלו פסק הרמב"ם בהל' ביאמ"ק פ"ט ה"ז שהדלקת המנורה כשרה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את המנורה והוציאה לחוץ, מותר לזר להדליקן עכ"ל והשיג הראב"ד שהרמב"ם הפליג בלשונו להתיר לזר להדליק את המנורה אף לכתחלה, אבל גם הוא ז"ל הסכים שבדיעבד כשירה הדלקת המנורה ע"י זר.

ונלאו האחרונים להבין עפי"ז דברי הגמ' במס' שבת בעניני חנוכה דפסקינן ש"הדלקה עושה מצוה" בעת שאצל המנורה גופיה לא היתה ההדלקה עבודה בכלל, וא"כ למה דוחה את השבת ועוד הרבה קושיות מפורסמות.

ובאמת תוס' ישנים על הדף, הקשו בתימה מדברי הכ' בפרשת בהעלותך שנא' בפירוש דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (בתו"י שלפנינו נכתב "אבל תימה לה"ר יוסף כיון דהדלקה לאו עבודה היא אמאי כתיב בה כהן דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותך את הנרות" ובטעות נכתבו תיבת "ואל בניו").

ומעניין שהאב"ע עה"כ דבר אל אהרן כתב וז"ל "כי הוא חייב במצות הדלקת הנר"

הגאון הרוגוצובר בכמה מקומות בספריו (רמב"ם הל' חנוכה והל' מתנ"ע, שו"ת צ"פ סי' נ"ב וסי' רנ"א) מחלק בן הנר המערבי לשאר הנרות, שהדלקת הנר המערבי צריך כהן, ועוד שלחנוכת המנורה בפעם הראושנה צריך כהן, וע"ז סובב דברי הכתוב בפר' בהעלותך, שמיירי בפעם הראשונה שהדליק אהרן את המנורה, וכן בנס חנוכה היה צריכים כהן כי אז נתחנך הביהמ"ק והמנורה מחדש.

-

ולפי"ד צריכים לומר לגבי סוגית הגמ' שאם זר הדליק הנר המערבי לא יתחייב על אף שזה עבודה, אבל אין זו עבודה תמה שצריכים להדליק שאר הנרות, אבל מדברי הגמ' במס' שבת "ובה היה מסיים" נראה שהדלקת הנר המערבי היתה הסיום, וא"כ זר שהדליק אותה יתחייב?