בשבוע שעבר העברתי שיעור בכנס של 'מכון פועה' בירושלים בשאלות בענייני טהרה שעלולות להתעורר באופן מיוחד אצל זוגות שהבעל משרת בצבא. בין השאר עסקתי שם בשאלת גדרי ההיתר של תשמיש ביום כאשר אין אפשרות אחרת. הבאתי בין השאר מה שכתב הגרמ"פ באג"מ אה"ע ח"א סי' קב: 'בבית אפל מותר אף לכל אדם, מדנקט סתם מותר, משום דאין לחוש לזלזול כ"כ בבית אפל, וגם מחמת שלא שכיח'...
מה הפשט שבית אפל לא שכיח? מה הבעיה להוריד את התריסים ובכך תוך שניות כל חדר הופך להיות 'בית אפל' למהדרין? ועל נצנוצי אורות שבוקעים אולי מחריץ קטן פה ושם אין מה לחשוש לכאורה, כל עוד לא מדובר בתאורה ברמה שאוסרת תשמיש גם בלילה; ואם כן איך אפשר לומר ש'בית אפל לא שכיח'? ועשויה להיות לשאלה בהחלט נפ"מ (לא רק אצל בעל חייל ששוחרר הביתה רק לכמה שעות), כי הגרמ"פ זצ"ל כותב בהמשך שאמנם 'בהיתר בית אפל אין נזקקין אלא לצורך גדול' (בניגוד להיתר לת"ח להאפיל בטליתו, ואכמ"ל) - אך 'צורך גדול' אצלו הוא אף כשאירע אונס שלא היה יכול לקיים מצות עונה בליל שבת, שאין לחייב את האישה למחול על מצות עונה למחרת ביום השבת כשזה אפשרי; אם כן לא מדובר כאן כלל ב'הלכתא למשיחא'. אבל למה בית אפל לא שכיח?
מישהו ניגש אליי אחרי השיעור והשיב לי תשובה 'טכנית': לדבריו בארה"ב, בניגוד למה שקיים אצלנו באה"ק כמובן מאליו, לא מקובל שיש תריסים בחלונות, ובאין תריסים באמת מסובך להגיע למצב של בית אפל כדבעי גם בעזרת וילונות וכד', וזה הפשט של 'בית אפל לא שכיח'. ביררתי, ואכן העובדה נכונה, ברוב הדירות בארה"ב אין תריסים (הקידמה עוד לא הגיעה אליהם, אולי גם בגלל שהשמש ברוב השנה פחות חזקה מבארצנו).
מידי שמיעא למאן דהוא בעניין זה?
הק' יואל קטן