הדרן לסיום מסכת יומא[א] כבר כתב בשו"ת יהודה יעלה (מהר"י אסאד; או"ח סי' קעח): כ
וונתו לנעוץ סופה בתחלתה מס' יומא המשנה ולענ"ד נעוץ סופה בתחלתה גם הגמרא עם המשנה תחלת המסכת, שבעת ימים קודם יוה"כ וכו' ומתקינין לו כהן אחר וכו' שמא יארע בו פסול וכו' תני תקנת' לטומאת קרי ביוה"כ שלא יבא לידו וסוף המס' נמי מייתי הש"ס תקנה לקרי תנא דברי"ש הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל וכו' ואם עלתה לו שנה וכו'.וניזיל אף אנו בעקבותיו, ונימא כמה מילי מעלייתא, ויהא רעוא דתתקבל בס"ד.
[ב] רש"י בתחילת המסכת: ומתקינין לו [כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול] - ומזמנין כהן אחר להיות כהן גדול תחתיו, אם יארע בו פסול קרי או שאר טומאה המעכבין מלבוא למקדש. וכ"כ הריטב"א ועוד. ובפסקי רי"ד פירש 'שמא יראה קרי'.
ובמחזור ויטרי (סי' תכח): ופי' הקונטרס קרי או שאר טומאה המעכבתו מלבא במקדש. ואי לאו פי' הקונטרס הוי אמינא מדנקט פסול התם במשנה והכא קרי. אלמא פסול דהתם לאו מקרי קאמר אלא משאר טמאות.
[ג] בשילהי המסכתא: תנא דבי רבי ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
וכתב בפרי חדש (סי' תרטו סעיף ב) הכי איתא בסוף פרק בתרא דיומא [פח, א], ומסיים התם, תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע, ופירש רש"י, תדע שהרי כל העולם רעב מתשמיש והוא שבע ולא נתענה בזאת ושלא מדעתו השביעוהו ואף על פי כן עלתה לו שנה, יש לדעת שצדיק גמור הוא, עכ"ל. ותימא דאטו מן שמיא משבעי לצדיק במידי דטומאה וקרי, ובפרק קמא דברכות אמרינן גבי אלישע, דכתיב הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא, מנא ידעה, שלא ראתה קרי על מטתו, יעו"ש.
[ד] וביאר בנשמת אדם (כלל קמה סעיף ב), וז"ל, נ"ל דאין הטעם מפני שמראין לו בזה סימן מן השמים דא"כ איך שייך לומר שהראו לו סימן שהוא צדיק גמור על ידי דבר טומאה שאין למעלה הימנו. וגם אין לומר דבאמת אינו לסימן אלא כיון שעלתה לו שנה אף על פי שלא התענה בעינוי זה מוכח שהוא צדיק גמור, דא"כ למה דוקא ברואה קרי, לימא מי שלא נהג אחד מענויים אלו כגון רחיצה או סיכה ידאג ואם עלתה כו'.
אלא נ"ל דיש ג' מיני קרי, א' הבא לסיבת שבעה דברים הבודקין את הזב כדאיתא במשנה. ב' כשאדם רשע ואינו שב בתשובה שלימה אלא שלפעמים מתקרב עצמו לקדושה אזי המזיקין מטמאין אותו מלמעלה, ג' צדיק גדול כשמתגבר בקדושה אזי המזיקין מתקנאין בו ומטמאין אותו, וזהו הנס של כהן גדול שלא ראה קרי ביום הכיפורים ולזה צריך נס גדול.
[א"ה, יסוד זה ידוע מדברי התוי"ט אבות פ"ה: יש מי שהקשה ולמה יארע לו קרי אחר שהיה מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בטהרה כל היום ההוא וזקני העם כל הלילה לא יחשו מלזרזו. והתשובה כי יצר הטוב ויצר הרע מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים. וכשאחד מהן קרוב להיות מנוצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה והרבה מן האנשים בעת פטירתן יתחזקו וידברו דברים טובים כאילו הם בריאים. ולזה היה קרוב מאד להיות הכהן בעל קרי. כ"כ במד"ש בשם החסיד ז"ל].
והנה בוודאי מי שראה בדרך הטבע מחמת ז' דברים הנ"ל בזה אין סימן לא לכאן ולא לכאן ובזה לא דברו חכמים, אלא הם איירי מאדם שהיה נזהר מכל ז' דברים הנ"ל ואפ"ה ראה קרי, וע"כ הוא לאחד מב' פנים, או שאין מניחין אותו להתקדש, או מפני שהוא רשע גמור, ולכן ידאג כל השנה שהוא רשע גמור ונטלו בפניו דרכי תשובה ואין מניחין אותו להתקדש, ואם עלתה לו שנה מובטח שהוא בן עולם הבא, דמסתמא הוא צדיק גמור אלא שקנאין פגעו בו.
[ועי' במאמר מרדכי שם].
[ה] ולפי דברי התוי"ט והנשמת אדם מבואר היטב שחששא דקרי הוא החשש היותר גדול לכהן גדול ביום הכיפורים, והוי חשש קרוב יותר משאר טומאות.
[ו] ואמנם מצאתי בפי' ר"י מלוניל שמפרש ענין 'ויו"ט היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש, "שיצא בשלום, שלא אירע בו שום פסול ביום הכפורים, ושלא אירע לו שום מקרה רע לפני לפנים". ומעין זה במאירי.
וראיתי מביאים שכתב בספר עבודה תמה על סדר עבודה להגאון בעל שדה יהושע, ששמעון הצדיק בשנה האחרונה שהוא ידע שמת (יומא לט). לא עשה יום טוב בצאתו מן הקודש שלא יצא בשלום אלא בדאגה.
אכן לפי האמור נראה פשוט שעשה יו"ט על שיצא בשלום בלי פגע, שלא אירע בו שום פסול ביוה"כ, והראיה הגדולה לזה, שהרי בימי בית שני התחלפו הכהנים הגדולים בכל שנה, והיינו משום שלא השלימו שנתן, ולא שמענו מעולם שנמנעו משום כך מלעשות יו"ט בצאתו בשלום מן הקודש.
בקרבן נתנאל (סי' כא ס"ק נ) הוסיף סדר תפילה והודאה למי שעלתה לו שנה:
וראוי לתת שבח והודי' על שניתן לו חיים מן השמים. וזהו לך הנוסח. אז ביום כפור שנת פלוני לפרט קמתי מרעיד ממטתי. ולבי יחיל בקרבי ואימת מות נפלה עלי. יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות. אני אמרתי בדמי ימי אלכה. בשערי שאול פקדתי יתר שנותי. אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד. כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום. ה' עשקה לי ערבני. וקראתי וחננתי אל ה'. מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי: ברוך ה' כי שמע קול תחנוני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו אתה חשקת נפשי משחת בלי. כי השלכת אחרי גיוך כל חטאי. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. מי יתן טהור מטמא לא אחד. ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. והקשיב בקול תפלתי בסדר קדושה חדש ימים. ופד"ה בשלום נפשי. אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט. על אלהים ישעי וכבודי צור עוזי מחסי באלהים. בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם. אלהים מחסה לנו סלה. ויזכני לראות זרע ולהאריך ימים אני וזרעי בטוב ובנעימים. לשבת בבית ה' לאורך ימים ויקוים בי מקרא שכתוב ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם א"ס. ואחר כך יאמר מזמור קט"ז עד גמירא.
והנה בסיסו של נוסח התפילה הינו ההודאה על היציאה משערי מוות לחיים, "על שניתן לו חיים מן השמים", ולפי"ז הקישור של מזמור קט"ז הינו החלק הראשון 'אהבתי כי ישמע ד'... אפפוני חבלי מות... כי חלצת נפשי ממות... אתהלך לפני ד' בארצות החיים.
אולם יתכן שיש כאן רמז נוסף, ע"פ המובא בשם הבעש"ט ותלמידיו עה"פ יקר בעיני ד' המותה לחסידיו דיקר היינו היפוך אותיות של קרי, ובא לרמז שהקרי לחסידיו נהפך ליקר. [עי' בספר צדקת הצדיק אות קב].