הודעהעל ידי לייבעדיג יענקל » ה' אפריל 10, 2014 1:04 am
שיעור חינוך לארבע כוסות מבואר בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תעב סעיף כה
"ואף הקטנים חייב אביהם לחנכם במצות להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר אם כבר הגיעו לחינוך (דהיינו שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע הדברים שאומרים על הכוסות כגון שהן יודעין מענין קדושת יום טוב ולכן ראוי לחנכם לשמוע הקידוש שאומרים על כוס ראשון (עיין סי' רס"ט) וגם יש בהן דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים באמירת ההגדה ולכן ראוי לחנכם לשמוע ההגדה שאומרים על כוס שני וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון שאומרים על כוס שלישי וגמר ההלל והלל הגדול ונשמת שאומרים על כוס רביעי)".
וזו היא שיטתו בכ"מ ששיעור חינוך נקבע בכל מצוה ובכל קטן בפ"ע, מאותו גיל שהקטן מסוגל לה.
אמנם לא נתבאר האם צריך לחנכם בשתיית שיעור.
ובעבר שמעתי שיש מחלוקת כללית האם מצות חינוך היא רק לחנך את הקטן להכיר את המצוה, ולפי"ז אם לפי הבנתו הוא כבר קיים את המצוה די בכך, וכשיגדל ילמד וידע שישנם תנאים נוספים כדי לצאת יד"ח. או שחינוך היינו שהקטן צריך לקיים המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה. (ולפי הצד הראשון היה אפשר לתת לקטן לולב ביום הראשון גם לפני שיצא בו הגדול במתנה ע"מ להחזיר, וכיון שאינו יכול להקנותו בחזרה נמצא שלא קנהו כלל כיון שאינו מקיים את התנאי, ובכ"ז יהיה די בזה בשביל חינוך כיון שסו"ס הוא חושב שנטל לולב ונענע. אלא שי"ל שאסור לגדול לעשות זאת כיון שהוא מרמה את הקטן, באמרו שהוא מקנה לו לולב, ובאמת אין כאן הקנאה. ובזה ביאר ר"צ חיות את סמיכות המימרות בסוכה מו, ב: "אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא? דינוקא מקנא - קני, אקנויי - לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו. ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר למדו לשונם דבר שקר". עיי"ש [ומקושיית הר"ן שמביא שם ר"צ חיות נראה כצד השני].)