בענין רבנן סבוראי.
לשון מרן החתם סופר זצ"ל, בשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סימן מ"ה).
שיל"ת, פ"ב, נגהי ליל א' דר"ח תמוז קצ"ט לפ"ק.
שלום וכ"ט עד זקנה ושיבה ינוב בטובה ה"ה הרב הנגיד המפורסם המיוחס עומד לנס עמו כמה"ו שלמה מאהר ני"ו.
נתייקרתי ביקרתו ובספרו אשר כתב לאיש ריבו אשר רב ריב עם ישראל וחכמינו. יחזקהו ד' ויעזרהו ויוצק חן בשפתותיו שפתו פרח שושן, להוציא חדש מפני ישן, וכל הרשעה תכלה כעשן. ומעכ"ת עצמותיו יחלוץ וחלבו ידושן עד ישן נושן אמן.
ברם דא צריך בירור אם אמנם ברור אמת נכון הדבר דרבינו הקדוש סידר כל שיתא סדרי משנה עד תומם וכמש"כ פרמכ"ת בראיות ברורות שאין להרהר אחריהם, אבל הכל בעל פה, ולא לכותבה על ספר, ולא נתפרסם התירא דעת לעשות לד', ואפשר גם לא בימי רב אשי שגם הוא סידר ש"ס בעל פה ואח"כ נכתב, כי כן משמע בתמורה י"ד ע"ב לכל מעיין שם.
ורבנן סבוראי לא פחתו ולא הותירו כי אם בתלמוד באיזהו מקומן, כגון כל השקלא וטריא דריש מס' קדושין.
יתר הדברים חכו ממתקים וכלו מחמדים.
והריני חותם באהבה רבה.
משה הק' סופר מפ"פ דמיין.
עכלה"ק.