ידועים דברי הגאונים שבשמחת תורה מותר לרקוד ולספק כף לכבוד שמחת התורה אע"פ שחז"ל אסרו דבר זה בשבת ויו"ט, ועל פי זה נהגו כל ישראל לעשות כן אע"פ שבשאר שמחה של מצוה כגון שמחת חתן וכלה לא הותר דבר זה כמבואר במשנ"ב.
והנה הא ודאי שאין לפקפק על מנהגן של ישראל שהוא מנהג עתיק ומוסכם, אבל מ"מ יש להעיר שמצד אמיתת הדברים אין להיתר זה מקור הלכתי בהיר, שהרי איך יכולים הגאונים לבטל דבר הנגזר במנין ע"י בי"ד גדול מהם טובא.
ועל כן מסתבר שלא אמרו כן אלא על שמחת תורה בחו"ל שכל עיקרו אינו אלא מנהג ישראל [היזהרו במנהג אבותיכם בידיכם], ושפיר אתי מנהג ומבטל מנהג, שמכיון שנקבע יו"ט זה לשמחת תורה ראוי לבטל בו איסור ריקוד שאין לו אלא תוקף מנהג ככל דיני יו"ט שני.
אבל בארץ ישראל שהוא יו"ט דאורייתא אין לנו מקור מדבריהם כלל להתיר איסור גמור זה לכבוד התורה.
[וכידוע שבמנהג הארצישראלי הקדום לא היה כלל חג שמחת תורה שהרי היו מסיימים התורה אחת לשלש שנים, ורק משנתחדש הישוב ע"י בני אירופה -לאחר הכחדתו במסעי הצלב- הביאו עימם את מנהג מקומם לא"י].
ואכפול שוב שאיני אומר כן להלכה אלא לפלפולא בעלמא.