אורי ש כתב:משולש כתב:לא הבנתי באמת למה אתה מתכוין.
בחתונות שאני הייתי לא שמתי לב למנהג כזה.
תלך לשמחות אצל ספרדים, אולי מרוקאים בעיקר, ותשמע שזו קריאה/צהלה מאד מקובלת.
וכנראה שמקורה משם.
וכמו שאמר המהרי''ל דיסקין זצ''ל, למנהג ישראל יש מקור וסיבה. [והוא הסביר אז מה מקור ה'ציגלה מיגלה' (צאי מגולה) שהיו אומרות אימהות ישראל לילדיהן]
המחדשים האחרונים קבעו לזה את השם הרשמי "צהלול", ובלשון העם הוא נקרא "קולולו". הצליל שלו דומה מאד לקול תרועת השופר (לאפוקי תקיעה ושברים).
עכ"פ: מנהג הנשים לילל (ליבב) כך בחתונה, הוא עתיק מאד. מקורו דווקא אצל הנשים הערביות, ומהם התפשט המנהג גם לכל אפריקה (לא רק לצפון אפריקה), עד שגם נשים יהודיות מארצות המזרח נסחפו לנהוג בזה - כבר למעלה מאלף שנה - ועד ימינו.
לכאורה אין בזה שום איסור (וכמו שכתב המהרי"ק המובא בב"י שאין איסור לנקוט מנהג שמקורו אצל הגויים - אם יש לו טעם - וכאן הטעם הוא הרי הבעת שמחה), ובפרט שמנהג זה של יללת/יבבת הנשים - רמוז גם ברמב"ם (שופר ג ב) - ולא מצינו שהרמב"ם הסתייג ממנהג זה.
דבר דומה נכון גם לגבי טקס ה"חינה", אשר אמנם נפוץ בקרב יהודי המזרח, אבל שמעתי מהגרב"צ מוצפי שליט"א - שמקור המנהג הוא מהערבים - ושלכן אין בו לא איסור ולא מצוה.