מה היה הדין אם לאחר שהחליף את הכרטיסים היה מתגלה שכרטיס שבידו עלה בהגרלה האם היה צריך לשלם לנגנב את הזכיה?
ולעצם מקור הדין של הגר"ח זו גמ' מפורשת שבכל מקום אומרים שמזלו של האדם גורם וכמבואר בחידושי הר"ן מסכת כתובות דף ב עמוד א
או דילמ' מציא אמרה ליה נסתחפה שדיהו, פירש"י ז"ל מזלך גרם. כלו', דהיא יכולה לומ' לו מימי לא חליתי עד עכשיו שהגיע זמן שאני אשתך, ועכשיו חליתי, מזלך הוא שגרם ואתה חייב במזונותי. ויש שהקשו לרש"י ז"ל, א"ה דנסתחפה שדהו ר"ל מזלך גרם, א"כ חלה הוא שהאונס מחמתו, אמאי חייב במזונותיה, לימ' לה מזליך גרם, כדאמרי' ביבמות גבי קטלנית אם נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא, משום דמזל דידה גרם. ואיכא דמתרצי דהתם גבי מיתה דמעגנא ויתבא אמרי' מזל דידה גרם, אבל גבי חולי דליכא אלא עכוב פריה ורביה והוא מחוייב והיא אינה מחוייבת, אמרי' מזל דידיה גרם.
ועיין עוד בשו"ת הרא"ש כלל לד סימן א שהמזל משפיע על כל הקנוי לאדם:
ולא אמרינן: מזל דידיה גרם ונסתחפה שדהו, כדאמרינן אם נולדו מומין באשה, דהיינו כשנתארסה. כדאמרינן בכתובות בפרק המדיר (עה): היו בה מומין ועודה בבית אביה, צריך האב להביא ראייה שמשנתארסה היו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו. נכנסה לרשות הבעל, על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו והי*ה מקחו מקח טעות. והיינו דוקא כשנתארסה, דאז היא קנין כספו כמו עבדו ושורו וחמורו ותלויה במזלו, ולהכי אמרינן נסתחפה שדהו. ולא אמרינן: מזל רע דידה גרם ותצא בלא כתובה, כדאמרינן ברישא, שנולדו בו מומין, כופין אותו להוציא ונותן כתובה; לפי שהאשה תלויה במזל האיש, הילכך תלינן דמזל רע דידיה גרם, והיינו דוקא לאחר שנתארסה, אבל קודם אירוסין אינה תלויה במזלו.