לשון הרמב"ם

[מביט ומקשיב]

לשון הרמב"ם ששאר שתיה ואכילה אם היסב הרי זה משובח ואם לא אינו צריך
לא הבנתי מה הוא רוצה שאינו צריך הרי כבר אכל שלא בהסיבה

[סופר מסופרים]

אם הוא לא רוצה, אינו צריך.

[ישראל אליהו]

לשון הרמב"ם ששאר שתיה ואכילה אם היסב הרי זה משובח ואם לא אינו צריך
לא הבנתי מה הוא רוצה שאינו צריך הרי כבר אכל שלא בהסיבה

י"ל דכוונתו ללמדנו בדרך אגב שרק בסעודה אינו צריך לחזור ולאכול. אולם בארבע כוסות ומצה צריך לחזור ולאכול בהסיבה. [שלא הזכיר הרמב"ם דין זה במפורש, שכל מקום שצריך הסיבה ולא היסב, צריך לחזור].

[אפרקסתא דעניא]

הגרי"ז כתב במפורש, והוכיח, שלדעת הרמב"ם א"צ לחזור ולאכול אפילו אם אכל מצה ושתה הכוסות בלא הסיבה!

[מה שנכון נכון]

כבר העירו שמדברי הרמ"א תעב,ז נראה דלא כגרי"ז.

[אפרקסתא דעניא]

מי העיר? מה העיר?

דעת השו"ע והרמ"א שההסיבה מעכבת, וכדעת הרא"ש, וכמבואר בגרי"ז הרא"ש והרמב"ם פליגי בהא גופא, ולא הזכיר הרמ"א מאומה מדעת הרמב"ם (וצ"ב דברי הבאה"ג שם)!

[מה שנכון נכון]

הגרי"ז הוכיח ממש"כ הרמב"ם שמי שהסב באכילתו ושתיתו הר"ז משובח, שהסיבה היא מצוה בפ"ע ולא רק דין באכילת מצה וד כוסות, ומזה הוציא שלרמב"ם אם לא אכל מצה וד"כ בהסיבה יצא יד"ח ואי"צ [וגם לא יהני] לאכול שוב.
והרמ"א מסכים לפסק השו"ע שמי שלא אכל מצה וד"כ בהסיבה צריך לחזור, ואעפ"כ כתב ש"לכתחילה מצוה להסב בכל הסעודה". [בד"מ הביא המקור לזה ממהרי"ב ולא מהרמב"ם, אולי רצה להביא שכ"ה גם לדעת חכמי אשכנז. וראה עוד בפר"ח שהבין שיש חלוק בין הרמב"ם לרמ"א אם זהו דין לכתחילה או רק מצוה מן המובחר, אך לענין דיוק הגרי"ז אי"ז נ"מ].

[מביט ומקשיב]

הגרי"ז כתב במפורש, והוכיח, שלדעת הרמב"ם א"צ לחזור ולאכול אפילו אם אכל מצה ושתה הכוסות בלא הסיבה!

לדבריך אינו צריך הוא על מצה וד כוסות שאינו צריך לשתות שוב אבל לשון הרמב"ם לא משמע כך
וגם לא זו הוכחת הגרי"ז

[אפרקסתא דעניא]

הגרי"ז כתב במפורש, והוכיח, שלדעת הרמב"ם א"צ לחזור ולאכול אפילו אם אכל מצה ושתה הכוסות בלא הסיבה!

לדבריך אינו צריך הוא על מצה וד כוסות שאינו צריך לשתות שוב אבל לשון הרמב"ם לא משמע כך
וגם לא ו הוכחת הגרי"ז

לא הבנתי דבריך.