בספר קדמוניות היהודים ליוספוס פלביוס (ספר יד פרק ה) איתא: בפולמוס של פומפיוס, כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה בימי הורקנוס ואריסתובלוס, הצליחו לפרוץ תוך המקדש בירח השלישי "ביום הצום". ויסטון, החכם הנוצרי שתרגם את הספר בראשונה מיוונית, שפתה המקורית, משער בהערותיו שהכוונה לצום כג סיון, יום שהושיב ירבעם בן נבט פרדיסאות שלא יביאו ישראל ביכורים לירושלים,(כדאי' במאמר אחרון שנספח למגילת תענית ובטושו"ע או"ח סי' תק"פ) "א"נ צום אחר שהיה נהוג בימיהם." ואמנם לא נודע על צום אחר בחודש השלישי הוא חודש סיון.
אולם יש להעיר על זה שלכאורה הצום הזה לא שנא משאר תעניות קבועות כגון צום גדליה וט' באב שבימי שלום נוהגים בהם יו"ט, וא"כ לא היה צום בימי בית שני.
ידעתי גם אני שיש לדחות מכמה אנפי: א' שלא היה אז עת שלום, ב' שלא נאמר אלא על ד' צומות ש"ימים האלו יהפכו לששון ולשמחה, ג' שיוספוס קראו על שם סופו, ובעת כתבו את ספרו כבר נהג הצום.
אבל לאמתו של דבר נראה אחרת. ומקודם אעיר שבמור וקציעה סתק"פ סק"א וכ"כ היעב"ץ בסידורו, שבס' יוסיפון פ' לח כתב שהבקעה העיר בימי פומפיוס בי"ז סיון בניגוד למש"כ בקדמוניות. וא' מאלה בהכרח לדחות.
אבל טרם נבוא לשבש הגירסה נראה שיש לתלות הסרחון באשמת התורגמן. דהנה במקום אחר ראיתי שמצור של פומפיוס משך שלשה חדשים. וא"כ נראה שאין הכוונה לירח שלישי לצאת בנ"י ממצרים אלא ירח ג' למצור, ויום הצום ר"ל יום י"ז בתמוז.
(ועל שני הגרסאות יש להעיר שבמנחות סד: משמע שכבר הושבת המצור בימי קרבנות העומר ושתי הלחם והנזק ליבול עדיין קיים. ולפ"ז הבקעה העיר בסוף חורף או בתחילת האביב, ויש ליישב).