נדרים דף מט. צלי קרי בישול - קושית הגרעק"א

[מיללער]

בגמ' מייתי ברייתא שר' יאשיה אוסר בצלי מאן דנדר מן המבושל כי צלי נקרא ג"כ בישול כדאשכחן בדברי הימים (ב לה יג) ויבשלו את הפסח באש כמשפט.

והקשה הגרעק"א על הגליון למה לא מייתי הגמ' מקרא בתורה פרשת ראה (דברים טז,ז) ובשלת ואכלת וכמו שפירש"י שם בשם המכילתא "זה צלי אש, שאף הוא קרוי בישול" וכן פי' הראב"ע שם ומייתי הקרא בדבה"י לראיה, ומסיים הגרעק"א שיש ליישב ולא האריך.

והנה זה זמן רב שנתקשיתי בקושיא הזו על רש"י מס' פסחים עד: ד"ה לאחר בישולו שמביא ג"כ דבר זה שצלי נקרא בישול והביא המקרא בדברי הימים, למה לא הביא המקרא שבתורה, ושמחתי שכוונתי בזה לקושיתו של הגאון זצ"ל, אבל דא עקא שלא נהירין לי שבילי רבי עקיבא ומה היתה בלבו כשסיים ש"יש ליישב"?

ומצאתי דבר פלא דרך עיוני, שהרד"ק שם בדבה"י כתב על האי פסוקא בזה"ל: לא מצאנו במקום אחר לשון בישול בצלי! לכאורה, מה יענה על פסוק מפורשת בחומש?

מכל הלין נראה שיש דרך לפרש הפסוק בפר' ראה דלא כדברי המכילתא, וכן משמע מדבריו של האוחה"ק שם בדברים שכתב "אולי חוזר לזביחת הבקר לשלמים" היינו שהכ' של ובשלת לא מיירי בקרבן פסח, ואולי לזה כיוון הגרעק"א.

שוב ראיתי שכן תירץ התפאר"י במשניות

ועי'גם ברש"ש ובהגהות פורת יוסף מה שתירצו קושית הרעק"א כדרכם