בסיום הקדמת ספרו 'תורת חטאת' כותב רבינו הרמ"א:
'ולא ימחה שמי מישראל עד ביאת גואל'. ניסוח הרגיל לבוא אצל חשוכי בנים ל"ע.
מה טעם כתב הרמ"א כן? האם היתה זו שיגרת לשון רגילה גם אצל שאר מחברים בני דורו? כלומר בקשה שגרתית או לא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 418 אורחים