כתוב בתנא דבי אליהו (רבה פ"ו): "אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, התקין הקב"ה שני כבשים אחד שחרית ואחד ערבית וכו', וכל כך למה, שבשעה שישראל מעלין את התמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה 'צפנה לפני ה'' זוכר הקב"ה עקדת יצחק".
ולפי זה חידש מהרי"ל דיסקין, שקודם היה המנהג כשמקריבים קרבן לפני ה', לשחוט את הקרבן על גבי המזבח, ולא בצד המזבח, וכמו שכתוב בעקידת יצחק: "ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים", וכאשר נאמר לאברהם אבינו: "אל תשלח ידך אל הנער" והקריב את האיל במקום יצחק, לא העלה את האיל על המזבח לשחטו, כי מרוב רצונו לקיים רצון ה' חשש שמא יהיה איזה פסול בהקרבת האיל ויצטרך אח"כ שוב להקריב את יצחק, לכן השאיר את יצחק במקומו על המזבח, ואת האיל שחט בצד צפון של המזבח. ולכן בשעה שישראל מקריבים איל לקרבן ושוחטים אותו לצד צפון המזבח וקוראים את המקרא 'צפונה לפני ה'', מזכיר את עקידת יצחק, ולכן נקבעה לעולם שחיטת קדשי קדשים בצפון.
האם יש מקור קדום לחידוש זה?