בגמ' אמרינן שלגבי גלות פטור ההורג בשוגג אם שחט בו שנים או רוב שנים משום שחיישינן שמא הרוח בלבלתו או הנהרג קירב את מיתת עצמו ע"י פרכוס.
וכתבו התוס' ז"ל בד"ה חיישינן, שזה דוקא בשוגג ולגבי גלות אבל במזיד לעולם חייב.
לכאורה במזיד יש פטור של 'ואיש כי יכה כל נפש אדם' לרבנן בסנהדרין עח. ומנא להו להתוס' דלא פטרינן שם מטעם זה, שהרי כיון שהנהרג קירב מיתת עצמו הלה ההורג לא הרג כל הנפש?