מי נחשב מוחזק

[צולניק]

מי שנתן לחבירו צ'יק דחוי, המחזיק בצ'יק נחשב למוחזק?
יש היודע את ההוראה בזה?

[ביליצר]

גופא דעובדא היכי הוי?

[צולניק]

אדם הזמין סחורה מחבירו, המוכר הביא את הסחורה למקום שסיכמו, למחרת הגיע המזמין ומצא שלא כל מה שהזמין סופק, המוכר טוען שסיפק את כל הסחורה והיא נגנבה מרשות המזמין.
המזמין נתן צ'יק דחוי ורוצה לבטלו. מי נחשב מוחזק?

[ביליצר]

אינני מורה הוראה,לכאורה מי שהצק כעת בידו ,אדעתא דהכי אנשים לוקחים צקים כי זה כמו כסף ,
מאידך יש פעמים מה שנקרא צק בטחון וניתן על תנאי להפדות כשהכול כפי שסוכם או כשאין מזומנים ,
צ"ע

[ביליצר]

אינני מורה הוראה,לכאורה מי שהצק כעת בידו ,אדעתא דהכי אנשים לוקחים צקים כי זה כמו כסף ,
מאידך יש פעמים מה שנקרא צק בטחון וניתן על תנאי להפדות כשהכול כפי שסוכם או כשאין מזומנים ,
צ"ע

[סתם יהודי]

מובא כמה פעמים בגמ', שהמלוה שרוצה למכור לאחרים את שטר ההלוואה שבידו, מקבל מהם פחות מסך-הכסף הנקוב בשטר, וה"ט משום שהשטר אינו כמו כסף מזומן, כי בשטר עצמו יש כמה סיכונים וחששות שאינם קיימים בכסף מזומן: למשל קיים החשש, שללווה לא יהיה ממון לפירעון השטר (או שהלווה יעלם); וכן קיים החשש, שאחרי שהמלוה ימכור את שטר-ההלוואה - הוא ימחול ללווה על ההלוואה (בכגון שיתן ללווה שטר מחילה) - מה שיהפוך את שטר-ההלוואה לחספא בעלמא לצור על פי צלוחיתו (אם כי למי שקנה את השטר תישמר אז הזכות לתבוע את המוכר כדי שיחזיר את הכסף ששולם למוכר אשר במחילתו הפך את השטר לחספא בעלמא); וכל כיוצא בזה.

ואמנם קיימא לן דמי שמחזיק בשטר נחשב "מוחזק בשטר"; ואולם הוא נחשב רק "מוחזק בשטר" ולא מוחזק בכסף עצמו, ור"ל דהואיל וגם לשטר עצמו יש איזשהו שווי - אם כי שווי נמוך יותר מזה הנקוב בשטר (וכאמור לעיתים קורה אפילו ששווי השטר הוא רק לצור עפ"צ בכגון שהמלוה כתב ללווה שטר מחילה וכדומה) - אז ממילא מי שמחזיק בשטר נחשב "מוחזק בשטר" כלומר מוחזק בשווי הנמוך ההוא (בין אם זה שווי ריאלי ובין אם זה רק שווי לצור עפ"צ). ואגב: לעצם הדין - שהמחזיקים בשטר אינם נחשבים מוחזקים בכסף (אלא רק מוחזקים בשטר) - יש כמה נפקא מינות, כגון לגבי הא דקיימא לן - דלבכור לא נותנים פי-שניים מתוך הכסף שנגבה מאוחר יותר מהשטר שהונחל מהאב - משום דקיימא לן דהכסף שמתוכו נותנים לבכור פי-שניים הוא רק כסף כזה שהיה "מוחזק" לאב ברגע מותו.

ולכאורה ה"ה בנדו"ד, הצ'ק הדחוי אינו ככסף מזומן, שהרי כל זמן שהצ'ק לא נגבה - יכול בעל החשבון (על פי חוקי הבנק) לתת לבנק הוראה לבטל את הצ'ק, שזה גורם-סיכון שקיים בצ'ק הדחוי ושלא קיים בכסף מזומן, ואדעתא דהכי נותנים צ'ק דחוי - שבו קיים גורם הסיכון-הנ"ל, ומי שאינו מעוניין להסתכן - מכריז מראש שאינו מקבל צ'קים דחויים - וכידוע יש רבים שמכריזים כך מראש משום שאינם רוצים להסתכן (בסיכון פן בעל החשבון יתן לבנק הוראה לבטל את הצ'ק), וזה ממש כמו מה שקורה במקרה של מכירת שטר-ההלוואה המוזכר בגמ' (שבו קיים הסיכון פן המלוה יתן ללווה שטר-מחילה).

לכן, לענ"ד, מי שמחזיק בצ'ק דחוי אינו נחשב מוחזק בכסף שסכומו נקוב בשטר (אלא נחשב רק מוחזק בצ'ק הדחוי - בין אם שוויו היותר-נמוך של הצ'ק הדחוי הוא איזשהו שווי ריאלי - ובין אם הוא רק שווי של חספא בעלמא לצור עפ"צ בכגון שבעל החשבון נתן לבנק הוראה לבטל את הצ'ק). וכל זה לפום ריהטא, וכמובן לא להלכה ולא למעשה, אלא לעיון בעלמא.

[מאיר סובל]

בדיוק על זה פולמוס "הצק בהלכה".
ספרים נכתבו וקולמוסים נשתברו ומידי מחלוקת הפוסקים לא יצאו.

[סתם יהודי]

בדיוק על זה פולמוס "הצק בהלכה".
ספרים נכתבו וקולמוסים נשתברו ומידי מחלוקת הפוסקים לא יצאו.

לפו"ר, אני צריך עיון גדול להבין את סברת אלה המחשיבים את הצ'ק הדחוי כמו כסף מזומן: למה (לדעתם) מי שנתן את הצ'ק הדחוי - אינו רשאי (הלכתית) לתת לבנק הוראה של ביטול הצ'ק - ביטול שכמובן יגרום הפסד למי שקיבל את הצ'ק, למרות שאותם הסוברים כך מסכימים כי (כפי שגם מובא להדיא בגמ') מלוה אשר מכר לאחרים את שטר ההלוואה שלו - כן רשאי (הלכתית) לתת ללווה שטר-מחילה על ההלוואה - מחילה שכמובן תגרום הפסד למי שקנה את שטר ההלוואה.

ואמנם: במקרה הנ"ל המובא בגמ' שבו - אחרי שהמלוה מכר את שטר ההלוואה - הוא כתב ללווה שטר מחילה, יהיה קונה-השטר רשאי לתבוע את המוכר כדי שיחזיר את הכסף ששולם למוכר שבמחילתו הפך את השטר לחספא בעלמא; מיהו בנדו"ד, אם אחרי שמזמין הסחורה יצווה על הבנק לבטל את הצ'ק הדחוי ולהופכו לחספא בעלמא - יעזו מספקי הסחורה לתבוע את מזמין הסחורה כדי שידאג שיוחזר להם כל מה שלטענתם נגנב מרשות המזמין - יטען המזמין בבית הדין: "נא-הוכיחו שכמות הסחורה שהזמנתי נגנבה מרשותי שהרי אני טוען שמלכתחילה לא סיפקתם לי את כמות הסחורה שהזמנתי והרי קיימא לן דהמוציא מחברו עליו הראייה".

[מאיר סובל]

טעמם ונימוקם היות וגם צ'ק מבוטל ניתן לגביה ע"י הוצל"פ בדיניהם, וממילא זה כסף לפי דינא דמלכותא או מנהג הסוחרים, וקיבלו עלייהו.
הביטול הוא כלפי הבנק, אבל הוצל"פ יכול לכוף גבייה מהבנק.
בימ"ש מחזיק מצ'ק ככסף שכבר נגבה,
אלא אם כן מוכיח הבעלים המתחייב החותם ומוסר הצ'ק לבימ"ש שזה היה עבור סחורה שלא סופקה לו וגם [!] שלא הועבר הצ'ק ליד שלישית בתמורה שסופקה. כלומר שגם אם יש טענה טובה לבעל הצ'ק נגד מי שקיבל ממנו, אבל אם זה נמסר הלאה, זה ממשיך לחייב את בעל הצ'ק.
סוג של "תקנת השוק".