כל קטע שבראש הקדמתו פותח בלשון כתיבה, וקל לעלות על שורש המליצות בהן השתמש המחבר הקדוש. כדלהלן:
המכתב מכתב אלהים הוא...
במכתב על השביל בשבילי החכמה וסעיפי השבילים...
מכתב לחז"ק יה"ו עץ חיים היא למחזיקים בה...
כתובים משני עבריהם אל עבר פני איש...
ויכתוב משה את התורה הזאת מפי אלהים...
ככתבן נאמרו הדברים מפי קדוש...
כתב להורותם נטה קו מאור תורה לנפש אדם...
כתוב אחד אומר דורשני וחיה...
כתוב בנביאים...
וכתוב יושר דברי אמת אמת מארץ תצמח...
כאמור, לא קשה למצוא מקורות לכל אלה, לבד מזאת: במכתב על השביל. להלצה זו לא מצאתי פירוש הגון בינתיים. וחכם מופלא אחד אמר לי שיתכן ששורש המליצה הוא בלשון חז"ל: וצריך שיהא כותב על הגויל. ומגויל או ג'ויל עשה שביל.
מי יכול לעזור בזה, לקרב או לרחק, או להציע פירוש יותר טוב?
בתודה מראש