ראיתי בספר עיונים במקרא לפרשת שמות שביאר מה שבפרשתינו כתיב (שמות ג, ג) אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה, שהתוספות ריש שבועות הוכיחו מכאן שמרה לשון זכר הוא.
ובספר דניאל (י, ח) ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת, שמראה הוא לשון נקבה.
וביאר בזה הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל שהַמַּרְאֶה בסגול הוא לשון זכר, ורק הַמַּרְאָה בקמץ, כמו דכתיב בספר דניאל, הוא לשון נקבה. והטעם הוא דהתם נבואה היא, ונבואה מראה אחרת יש לה ממראה העינים.
והכא, הגם שהיה ג"כ נבואה, מ"מ משה ברוב ענוותנותו דימה שאינה נבואה, עד שנתקרב וראה מה שראה.
ולי הקטן הוקשה על דבריו, דידוע שבנבואה לא שייך טעות כלל, דאל"כ איך נאמין לדברי הנביא אולי טעה בדבריו? ואיך נאמר שמשה רבינו דימה שאיננו נבואה?
ולי הקטן היה נראה אחרת. דהנה הטעם שנבואה הוא לשון נקבה, י"ל שהראייה חלשה היא, דבאספקלריא שאינה מאירה היא, ואין זה ראייה חזקה כמו ראייה גשמית עם עינים גשמיים.
אמנם משה רבינו היה מסתכל באספקלריא המאירה, וראיית נבואה לשון זכר הוא אצלו.
והעומד כנגדי הוא דברי הרמב"ן בפרשתינו שמשה רבינו עדיין לא עמד במצב של ותמונת ה' יביט בעת הזאת, ע"כ הסתיר פניו בעת גשתו אל ההר. ומשמע שעדיין לא הביט באספקלריא המאירה, וא"כ אין זה תירוץ.
ותן לחכם ויחכם עוד