בני משה רבינו - גרשום ואליעזר, בתורה 'גרשום' מוזכר בשמו פעמיים א' בפרשת שמות. ב' בפרשתינו פרשת יתרו. ואילו אליעזר מוזכר בשמו רק פעם אחת בפרשת יתרו בלבד. ושאלתי היא, מדוע בני משה רבינו כמעט ואינם מוזכרים בתורה? ובכדי לתת תוכן בשאלה, אפרוש מעט את היריעה עד מקום שידי מגעת בענין זה.
בריש ספר שמות (ב' טו') נאמר, שמשה ברח ממצרים לאחר שנודע לפרעה שהוא הרג את המצרי והלך לארץ מדין ושם נשא לאשה את בת יתרו - צפורה. ונולד להם בן ומשה קרא לו גרשום. כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. לאחמ"כ הקב"ה נגלה למשה ואמר לו שירד למצרים לדבר עם פרעה שישלח את עם ישראל מארצו. ושם נאמר (ד' ב'): 'ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים וגו'. כאן למעשה מוזכר לראשונה שהיה לו עוד בן כמו שנאמר 'בניו', אך לא מוזכר מה שמו. ובדרך למצרים הבן השני נימול כמבוא' שם. (עי' בפי' בעל הטורים, פרשת יתרו, יח' ג', ודו"ק)
בפ' וארא (שמות ו') כתוב, שמות תולדות השבטים ובשבט לוי נאמר תולדות אהרן ובניו ואף נכדו. וכן בגרשון ובקהת ואף משה מוזכר שם, ואילו בניו לא מוזכרים? ואולי בזה אפש"ל שהם לא מוזכרים מפני שהם לא היו במצרים כמבוא' ברש"י בריש פרשת יתרו, ע"ש. ולכך לא הזכירם הכתוב.
בריש ספר במדבר (ג' א') נאמר: ואלה תולדות אהרן ומשה וגו'. ואלה שמות בני אהרן וגו'. ולא מוזכר שם שמות בני משה. ורש"י עמד על כך ולא תי' זה. ואולי אפש"ל עפ"י מש"כ בדעת זקנים מבעלי התוס' וז"ל: ואלה תולדות אהרן ומשה. כלומר הכהנים והלויים. ומונה בני אהרן תחילה לבדם כדכתיב (דברי הימים א' כג' יג'): ובני משה לא נבדלו מן הלויים. ולכך תולדותם הם בכלל הלויים שיצאו מעמרם, ע"ש. (ואפשר שזה כוונת הכתוב בדברי הימים בהמשך: ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי, בני משה וגו'). ולפי"ז אולי אפש"ל נמי מדוע בחלוקת עבודת המשכן בלויים מוזכרים משפחת העמרמי ללא שמות בני משה, ודו"ק.
בפרשת פנחס (כו' נז') נאמר: ואלה פקודי הלוי וגו'. ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי וגו'. ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם. ויולד לאהרן את וגו'. ומדוע גם פה בני משה לא מוזכרים? בהמשך הפרשה כתוב שהקב"ה אמר למשה שיעלה אל הר העברים לראות את ארץ ישראל ושם כתוב (כז' טז'), שמשה רבינו אמר להקב"ה שאחרי שהוא ימות צריך שיהא מנהיג לבני ישראל שינהיג אותם אחריו וכך כותב רש"י שם: כיון ששמע משה שא"ל המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו (במ"ר) אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. א"ל הקב"ה לא כך עלתה במחשבה לפני. כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל, ע"ש. מבוא' שמשה רבינו ראה בבניו שהם ראויים מנהיגים של כלל ישראל, וא"כ בוודאי שהיו גדולי עולם, ולכן שאלתינו מלכתחילה רק מתעצמת מדוע אינם בתורה כי אם במקצת וכמו שהבאינו לעיל? ודו"ק
אשמח לתשובות
ותודתי נתונה מראש