כתב הגאון רבי אלעזר קליר בעל האור חדש בהסכמתו לספר שער המלך, בהאריכו בדרכי הלימוד בחיוב לעמול ולהעמיק בלימוד הראשונים, ובתו"ד הביא ממהרי"ק 'דיש יותר לטרוח וליישב דקדוק בלשון התוס' מבלשון הגמרא' עיי"ש, (לעת עתה לא מצאתי דברי המהרי"ק בפנים)
ובלמדי סוגיא דאומן אין לו חזקה בחזקת הבתים, ראיתי שכן מבואר בדברי הרמב"ן במלחמות (כה. מדפה"ר) בהשיגו על בעל המאור בזה"ל 'הוא משבש דברי רבינו הגדול ז"ל בשיבוש גמור וכו' ועוד שהוא הופך דברי אלקים חיים מה שאין ראוי לעשות כן בדברי האמוראים שבתלמוד וכ"ש בדברי הגאונים המפרשים ז"ל שא"כ לא תניח מקום ללשון ובדוחק אמרו כדברים האלו במקצת מקומות בתלמוד בלשון הברייתות שנשתבשו להם' עכ"ל.
וההסבר שהבנתי לפי קט שכלי הוא, כי שפת התלמוד אין אנו מכירים כ"כ, וכמו שאין אנו מכירים ומבינים כלל את שפת המשנה, שנכתבה עפ"י רמזים (כגון 'חסורי מחסרי והכי קתני' או 'רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני' וכדו'), ולולא רבותינו בעלי התלמוד שפתחו וביארו את המשניות, הרי היו המשניות מונחים כספר חתום, כן הוא התלמוד - במקצת - כפי ערך לראשונים, והראשונים שהכירו והבינו את שפת התלמוד, פתחו לנו צוהר ולימדו אותנו איך ללמוד ולהבין דברי התלמוד, ולכן הם יכלו לומר לפעמים בדברי התלמוד שדיוק כזה אינו דיוק בשפת התלמוד, אבל בדברי הראשונים המפרשים שבאו 'להסביר' בשפה שלנו (וכ"ז כמובן ביחס לדורותיהם) את דברי הגמ' לא שייך לדחות וצריך לדקדק בדבריהם בתכלית הדקדוק.
אמנם בלשון הרמב"ן שהבאתי משמע בפשיטות דמרוב השנים נשתבשו הגרסאות והנוסחאות בתלמוד, משא"כ בגאונים המפרשים, אך כמובן אין זה סותר הרעיון שכתבתי.
האם יש לחברים כאן להרחיב או להעמיק בענין זה?