צולניק כתב:אם פותחים דיון רק על משכורות הרמי"ם משמע שעיכוב מלגות לאברכים מתקבל בהבנה. וצ"ע מאי שנא.
לוי כתב:לפני הדיון האם הדבר ראוי או לא, כמדומה שהטענות שהועלו לעיל בסגנון של: חיוב על מעביד מדין חושן משפט, גנב וגזלן וכו', לכאו' אין להם מקום.
בעל מפעל שיודיע לעובדיו כי מהיום והלאה איננו משלם משכורת, ומי שרוצה יכול להמשיך לעבוד וידאג בעצמו למשכורתו, ודאי הרשות בידו ואין אפשרות לתבוע ממנו מאומה.
[אני מתייחס כמובן רק למקרה הראשון שבו הודיע ראש הישיבה על כך מראש כי על התקופה שמהיום ואילך לא תשולם המשכורת. לעומת זאת, במקרה השני שבו לא הודיע ראש הישיבה מאומה מראש, ורק אחרי שכבר ביצעו את העבודה אינו משלם את שכרם, לכאורה ודאי הוא חייב לשלם כדין כל עובד ומעביד].
ולגוף הדיון האם זו הנהגה ראויה: הרי הכל מודים שראש ישיבה המעוניין לפתוח ישיבה, ומחפש רמי"ם לישיבתו, יכול לסכם עמם מראש שיטלו חלק באחזקת הישיבה. זו הנהגה מקובלת בכמה ישיבות ויש בה היגיון ברור. השאלה המתעוררת היא באופן שבשעת המינוי למשרה לא סוכם עמם מאומה על איסוף כספים, וביום בהיר אחד החליט ראש הישיבה שכשל כח הסבל, ואין ביכולתו לשאת לבדו את הנטל הכלכלי, ולכן הוא דורש מן הרמי"ם להשתתף עמו בנטל. אם כן השאלה היא האם רשאי ראש הישיבה לשנות את תנאי ההעסקה של הרמי"ם אחרי שקיבלם לעבודה או לא.
ובכן, דבר פשוט ומקובל בכל העולם שכל מעסיק רשאי לשנות את תנאי ההעסקה, בין לטובה ובין לרעה, (אחרי הודעה מראש של פרק זמן מסויים הקבוע בחוק). מדוע עלינו להניח שראש ישיבה שגם הוא בבחינת מעסיק הינו חריג מן הכלל הזה. וכי מפני שקיבלם אי פעם לעבודה בישיבתו, מוטלת עליו אחריות לדאוג לפרנסתם עד מאה ועשרים, ולא יוכל לעולם להשתחרר מן השעבוד הזה. הרי כולנו מסכימים שראש ישיבה רשאי לפטר כל אחד מן העובדים, כולל את הרמי"ם והמשגיחים וכו', אם כן מדוע לא יוכל לשנות את תנאי ההעסקה?
לוי כתב:בעל מפעל שיודיע לעובדיו כי מהיום והלאה איננו משלם משכורת, ומי שרוצה יכול להמשיך לעבוד וידאג בעצמו למשכורתו, ודאי הרשות בידו ואין אפשרות לתבוע ממנו מאומה.
או"ז ח"א סי' קיג כתב:תשובה מהרב רבי אליעזר מביה"ם להרב רבי יהודה חסיד זצ"ל בדבר שכירות החזנים ונתינת חוקים.
לשועה אל עושהו. ועיניו אל קדוש ישראל לעשות מעשהו. וכי תשעינה עיני רואים לחשוב עבודה נכרי' עבודתו. אל ישים אשם נפשי כי חלילה להרהר אחר מדותיו. וכי ידעתי מחשבותיו. כולם לכבוד יוצרו וכל כוונתו לכבוד שמים. פליאה דעת ממנה נשגבה לא אוכל לה. ולא לסתור דבריך באתי לבטל רצונך מפני רצוני. אכן משפטים אדבר אותך ונדעה מה בינינו מה טוב. והנה מציון קבע יוצרנו שכר למשרתי מקדשו. ואף כי עבודת בית ה' חמודה בעיני כל וכל א' מתאוה להקדים חבירו עד שבאו לידי שפיכת דמים בכל זאת לא צוה לעבוד חנם לבלתי ימשכו ידיהם ונמצאת העבודה בטלה וקבע שכר לכהניו חלף עבודתם והכתיב בתורתו כי שכר הוא לכם. וכאשר נתרשלו בימי עזרא ביטל יוצרנו מצות שפתיו לא תנסו וצוה על ידי מלאכי לבוחנו בזאת להיות טרף בביתו מצוי למשרתי מקדשו. ומעת הוסר התמיד אין לו ליוצרנו אלא ארבע אמות של תפלה. ותפלות כנגד תמידין תיקנום ואם אין שליח צבור אין קדושה החמודה בעיני יוצרנו ועליו מנשק דיוקנו של זקן כמפורש לנו ע"י ר' עקיבא וחביריו בבריית' דר' ישמעאל. ובסדר קדושה שצריכה עשרה וצריכה שליח צבור אנו מובטחים להיות נושעים מדינה של גיהנם. ואיך קראת לכוס ישועות כוס התרעלה. ולצדקה הנה צעקה. עובר על פשע יעביר חטאתך לאורך ימים. וחיית ורבית. וטובה צפורנן של ראשונים אך כי לא ממך ומכיוצא בך מ"מ נתנו לב לדוחק צבור שאין סיפוק ביד כל צבור וצבור ליתן שכר שליח צבור מכיסם ותקנו להם חוקות לגבות מאוכלי שלחן חתנים שלא ירע לבבם בתתם מפני הנאת שמחה ואכילה ושתיה ונמצאת מצוה גוררת מצוה ואתה קראת לו חמס. ותקנו להם שמחת תורה ומגבת פורים לעטרת מקדש מעט כנגד מחצית השקל לעבודת בית יוצרנו כדי שלא להכביד על הצבור שאין ידם משגת ליתן שכר החזנים בבת אחת כי לולא החוקים האלה לא היה משעבד עצמו לכל צרכי צבור אם לא בשכר מרובה. ולמדו מדרכי יוצרנו שתיקן לעובדי ביתו כ"ד מתנות ולא הכביד לתת הכל בבת אחת מן הגורן ומן היקב. וקדמונים היו חכמים לראות את הנולד ואם אתה תבטל להם מגבת פורים ונדבת שמחת תורה ונדבת החתנים הנה ברוב מקומות שבפולין ורוסייא ואונגרין שאין שם לומדי תורה מתוך דוחקם. ושוכרים להם אדם מבין מאשר ימצאו והוא להם שליח צבור ומורה צדק ומלמד ביניהם ומבטיחים אותו על כל אלה ומשתבטלם לא יספיק שכרם למחייתם וירדו מחומתם וישארו בלי תורה ובלא תפלה ובלא מורה צדק ואף אם תשוב בך דואג אני פן נשמעו שם דבריך הראשונים ויבוא לידי קלקול:
סליקא לה תשובה שהשיב ה"ר אליעזר מביה"ם זצ"ל להרב רבי יהודה חסיד זצ"ל:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 131 אורחים