בב"ק קיז: מסופר שרב כהנא נפטר מקפידתו של רי"ו, לבסוף רי"ו החייהו וביקשו שיחזור עמו, רב כהנא אמר לו: 'אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא'. בפירוש שני פירש"י שלא הסכים רב כהנא לקום לתחייה, ורש"י מקשה על כך מפסחים מט: שאמר ר"כ אי לא נסיבנא כהנתא לא גלינא, משמע שחי אחרי מעשה זה.
מעניין שבפסחים ג: מספרת הגמרא מעשה פטירתו של רב כהנא, כאשר חלה, ושלחו חכמים את ר' יהושע בריה דרב אידי, ומצאו שנפטר, ולא רצה לבשרם בפה אלא קרע לבושו והחזירו לאחוריו.
האם זה לא ראיה טובה יותר שרב כהנא חזר אחרי המעשה בבבא קמא ושוב נפטר כפי שמספרת הגמ' בפסחים?
האם היה ניתן לומר שהמעשה בפסחים שחלה הוא המעשה שבסוף ב"ק?