כי סליק רבי זירא אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר ליה משמיה דרבי יוחנן: נותנין מרדעת על גבי חמור בשבת. אמר ליה: יישר! וכן תרגמה אריוך בבבל. אריוך מנו? - שמואל. והא רב נמי אמרה! אלא שמעיה דהוה מסיים ביה: ואין תולין טרסקל בשבת. אמר ליה: יישר! וכן תרגמה אריוך בבבל.
נראה ביאור הענין דמתחילה הק' לו והא רב נמי אמרה?
דכיון דהלכה כרב באיסורי, במקום שאמר רב הדין אין טעם להביא את דברי שמואל.
ולבסוף שאמר אף שאין תולין טרסקל בשבת וא"ל וכן תרגמה אריוך אף שרב פליג,
נראה שמכאן ראיה לדעת הראשונים שאף דהלכה כריו"ח נגד רב ונגד שמואל, במקום דתרוייהו פליגי עליה אין הלכה כריו"ח, ולהכי כיון דרב פליג עליה דריו"ח בדין טרסקל, קא"ל וכן אמר אריוך כריו"ח דאילו קאמר כרב תו אין הלכה כריו"ח.