יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?
כותב כתב:יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?
ואני שמעתי כי פעם שאל אחד ששכח לכוון בברכת אבות, ושאל מגדול אחד אם צריך לחזור ולברך. נענה והשיב לו הגאון בצחות, כי שאלה זו אינו שייך לא לי ולא לך, כי אני זוכר בפעם הראשונה לכוון, ואתה לא תזכור לכוון גם בפעם השנית..., ודפח"ח.
כותב כתב:יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?
ואני שמעתי כי פעם שאל אחד ששכח לכוון בברכת אבות, ושאל מגדול אחד אם צריך לחזור ולברך. נענה והשיב לו הגאון בצחות, כי שאלה זו אינו שייך לא לי ולא לך, כי אני זוכר בפעם הראשונה לכוון, ואתה לא תזכור לכוון גם בפעם השנית..., ודפח"ח.
יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?
י. בנימין כתב:זכור לי בשם הבעש"ט, אני לא זוכר מה המקור, שאם אדם לא כיוון בתפילה איזה תיבות, אפילו במקום שהוא יכול לחזור על התיבות שלא כיון ולכוון בהם, שלא יחזור על התיבות אלא רק יכוון ללא אמירה. מפני שבאמירת תיבות התפילה נבנים עולמות, וכשאדם חוזר שוב על התיבות הוא מבטל את התיבות הקודמות ואת העולמות שנבנו מהם.
אולי מישהו יוסיף בביאור הדברים, ובמציאת מקורם.
איש_ספר כתב:יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?
זכור לי שכן הוא בחיי אדם ולא בדקתי עתה
ואני שמעתי כי פעם שאל אחד ששכח לכוון בברכת אבות, ושאל מגדול אחד אם צריך לחזור ולברך. נענה והשיב לו הגאון בצחות, כי שאלה זו אינו שייך לא לי ולא לך, כי אני זוכר בפעם הראשונה לכוון, ואתה לא תזכור לכוון גם בפעם השנית..., ודפח"ח.
ארי במסתרים כתב:אולי יש להוכיח קצת דין זה ממה שמאריכים באחד בסוף קרי"ש אפי' שכבר גמר את התיבה, ומוכח שהכוונה לאו דוקא בשעת האמירה ממש
אוצר החכמה כתב:ארי במסתרים כתב:אולי יש להוכיח קצת דין זה ממה שמאריכים באחד בסוף קרי"ש אפי' שכבר גמר את התיבה, ומוכח שהכוונה לאו דוקא בשעת האמירה ממש
לא הבנתי את הראייה הלא כל עוד שמאריך באותה תיבה וודאי נקרא שלא סיים לאומרה. וגם בזה יש שמועה בשם החזו"א שכל עוד שלא סיים את הפסוק יכול לכוון את הכוונה בשמות ואיני יודע אם היא שמועה מוסמכת.
הרי כתוב בפוסקים שצריך להאריך ב"ד" ולא ב"ח" ובאות ד' הרי לא שייך להאריך מחמת שהיא אות לשונית, ואאל"ט ביארו הפוסקים דהיינו להאריך במחשבה.אוצר החכמה כתב:ארי במסתרים כתב:אולי יש להוכיח קצת דין זה ממה שמאריכים באחד בסוף קרי"ש אפי' שכבר גמר את התיבה, ומוכח שהכוונה לאו דוקא בשעת האמירה ממש
לא הבנתי את הראייה הלא כל עוד שמאריך באותה תיבה וודאי נקרא שלא סיים לאומרה. וגם בזה יש שמועה בשם החזו"א שכל עוד שלא סיים את הפסוק יכול לכוון את הכוונה בשמות ואיני יודע אם היא שמועה מוסמכת.
ואאל"ט ביארו הפוסקים דהיינו להאריך במחשבה.
נוטר הכרמים כתב:חכ"א שליט"א שלח לי באישי:
בדברי החזו"א יש ב' דרכים להבין. א' שמועילה כוונה לברכה גם אחרי אמירתה, כיון שבלא"ה לא תמיד הכוונה היא בשעת אמירת תיבה זו דווקא אלא כוונת הענין, וא"כ אפשר להרחיב הדין ולפרש שמועלת כוונה גם אחר סיום הברכה. וזה מחודש מאוד.
יאיר כתב:וראיתי לפני שנים בהקדמת/פתיחת ה"סידור המפורש" לאחד מהגדולים שסובר שיש לכוון (בכל התפילה ובברכות) את הכוונה לפני אמירת התיבה או עכ"פ בזמן אמירתה (דלא כחזו"א) אך לא אחרי שאומרה, שהרי אז כבר אין לכוונה על מה לחול ומאז אני נוהג כך.
והזמין לי הקב"ה קצת עצה לזה, והוא בהקדם מה שאמר הנביא (יהושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', וביאורו הוא, שלא נעשה כמו שאנו מורגלים בתשובתינו לפני ה' שאין אנו מתבוננים בתחילה מה לבקש ממנו, אלא אנו אומרים בפניו הנוסח המורגל לנו, כמו אשמנו ועל חטא וכדומה, ורק בעת האמירה גופא אנו חושבים שימחול לנו על עון זה או על זה. ובאמת אין זה מן הנימוס... וכן נמי בענין תפלת י"ח ברכות, שקבעו חז"ל בהם הרבה עניני שבח המקום והרבה עניני בקשות הנוגע לגופו ונפשו, ובכל אחת ברכה לה', צריך להתבונן מתחילה מה הוא רוצה לבקש מה', ועל מה יברכנו, ואחר כך יאמר אותה הברכה. ואל יחשוב הקורא שדבר זה צריך שהות גדולה, לא כן הדבר כאשר בחנתי ונסיתי, אלא יהיה הסידור פתוח כנגד עיניו, ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם כל ברכה, דהיינו למשל קודם ברכה ראשונה יתבונן שרוצה לומר שבח לפני המקום שהוא אלהינו ואלהי האבות...
שיח הלכה (ח"א) מהגרשז"א שאם עלול לשבש את הקריאה אם יאריך ב"ד" יכול לכוין אחר גמר המילה. וכן בארחות רבינו (ח"א עמוד נג אות קע) שהקה"י אמר לו שמכוין בעיקר אחר גומרו 'אחד' שא"א לכוין הכל בעת אמריץ אחד וגם א"א להאריך ולכן אם התחיל לכוין בעת אומרו אחד מועיל לסיים הכוונה גם אחרי גמר המילהאוצר החכמה כתב:ואאל"ט ביארו הפוסקים דהיינו להאריך במחשבה.
במשנה ברורה לא מצאתי לפו"ר דבר כזה אולי תביא את המקור?
חקר כתב:סתם שאלה, כיצד נוהגים ה'מכוונים' בתפילתם והלא א"א להכניס את כל הכוונות [שלפעמים תופסות כמה וכמה שורות בסידור] תוך כדי אמירת תיבה אחת.
חקר כתב:סתם שאלה, כיצד נוהגים ה'מכוונים' בתפילתם והלא א"א להכניס את כל הכוונות [שלפעמים תופסות כמה וכמה שורות בסידור] תוך כדי אמירת תיבה אחת.
נוטר הכרמים כתב:חכ"א שליט"א שלח לי באישי:
בדברי החזו"א יש ב' דרכים להבין. א' שמועילה כוונה לברכה גם אחרי אמירתה, כיון שבלא"ה לא תמיד הכוונה היא בשעת אמירת תיבה זו דווקא אלא כוונת הענין, וא"כ אפשר להרחיב הדין ולפרש שמועלת כוונה גם אחר סיום הברכה. וזה מחודש מאוד.
והאופן השני הוא שמועלת ברכה בהרהור לכמה דעות, ושראוי להחמיר להן ולחזור ולברך בהרהור. וזה נראה יותר. וכזה הביאו מהראדזימינער, ותימה שנעלם מהם שהוא נידון רחב בפוסקים, עיין סי' סב ס"ד וברכ"י וכה"ח ולקט הקמח החדש שם ועוד.
איש_ספר כתב:יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?
זכור לי שכן הוא בחיי אדם ולא בדקתי עתה
חקר כתב:אגב איזכורו של ר"י רצאבי באשכול סמוך נזכרתי בחידוש מרעיש שראיתי פעם באחד מספריו, שמאחר שנחלקו הפוסקים אם הטועה בעשי"ת ולא הזכיר 'המלך המשפט' חוזר או לא, יחזור בהרהור מ'השיבה' עד מקום שנזכר וכך יצא מידי ספק ברכות לבטלה [דל"ש בהרהור].
וכמדומה שלא נמצא לו חבר בין פוסקי הזמן.
חקר כתב:ב. עצה זו מאד הגיונית לכאורה, השאלה רק למה השו"ע עצמו שכותב בסי' תקפ"ב שאם אמר כהרגלו מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לא עלה על ההברקה הזו, ובכלל בכל מקום שצריך לחזור מספק כגון באינו זכור אם אמר מוריד הטל בתחילת הקיץ וכיוצ"ב מדוע לא משתמשים בעצה זו.
חקר כתב:ג. לאמיתן של דברים, יעויין בשו"ע סי' קא ס"ב ובמג"א שם שאפילו אם בעלמא הרהור כדיבור בתפילה אינו יוצא יד"ח בהרהור ולכן גם בספק לא מהניא חזרה בהרהור, רק שהוא מציין בהערה שם שבדעת הרמב"ם אין הכרח שלא יוצא יד"ח בדיעבד כשהתפלל בהרהור וממילא יש לסמוך ע"ז בספק, וזה בודאי חידוש גדול לסמוך על דיוקים בלשון הרמב"ם לחדש דבר שלא נשמע מעולם כהלכה למעשה.
חקר כתב:א. מסתמא העצה שלו לא נועדה להסומכים על הרמ"א ואינם חוזרים, אלא להנוהגים כהשו"ע שפסק לדינא שצריך לחזור, וא"כ צריך כתפים מאד רחבות לייעץ כן בזמן שלדעת רוב הפוסקים ההרהור לא יועיל כלום.
יאיר כתב:וראיתי לפני שנים בהקדמת/פתיחת ה"סידור המפורש" לאחד מהגדולים שסובר שיש לכוון (בכל התפילה ובברכות) את הכוונה לפני אמירת התיבה
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 260 אורחים