הודעהעל ידי פשיסחא » ג' דצמבר 05, 2017 10:21 am
יש פירוש מהקדמונים אולי כבר מהר"ן, שנהנה מיגיעו זה ת"ח שע"י רוב ידיעותיו יכול לראות טריפה לעצמו ולהתירה וכן בשאר הלכות והוא גדול מיר"ש שאינו ת"ח וצריך להחמיר בהרבה הלכות מחוסק ידיעה להתיר
(2) ספר מדרש שמואל על אבות - פרק ראשון משנה י
ויש מי שפרש שמדבר בענין איסור והיתר שאם יש שני בני אדם שבכל דבר שיש בו קצת ספק. הא' אוסרו עליו מספק שלא יחטא. והב' הוא מפולפל ומתוך פלפולו אפי' דבר שבתחלת העיון יראה שהוא אסור, מתיר אותו שמא תאמר יותר מעלה יש לאותו שלא רצה לעיין ולבקש היתר מן המעיין שיתיר אותו מתוך פלפולו ע"כ אמר גדול הנהנה מיגיעו ועיונו ומתיר אותן יותר מאותו הירא שמים שאוסר אותו על הספק והביאו ראיה לזה איזהו ת"ח הרואה טרפה לעצמו, כלומר דבר שיראה לאנשים שהוא דבר איסור וטריפה ומתיר אותו לעצמו מתוך חידודו זהו ת"ח.
מהרש"א על חולין דף מד/ב
הרואה טרפה לעצמו כו'. עיין פרש"י ושמעתי פירוש הפסוק בזה שאומר אשרי כל ירא ה' ההולך וגו' ר"ל מי שבא לידו ספק טרפות והוא ירא את ה' ומחמיר על עצמו מספק לאכלה הנה אשריו בעה"ב שמנע עצמו מספק טרפה אבל יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה דהיינו שמיגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה הנה זה שזוכה ב' עולמות דכתיב ביה אשריך בעה"ז שהרי אוכלה וטוב לעה"ב שהתיגע נפשו בתורה וק"ל: