תמיהה עצומה בדברי ה'חיי אדם' בדין בונה

[נוטר הכרמים]

בספר חיי אדם (כלל לט סעיף ב), וז"ל,

הבונה כל שהוא בין בנין של עץ או של אבנים, אם מחובר לקרקע, אפילו לא חיבר האבנים בטיט ובסיד אלא שהניח האבנים זה על גבי זה והניח עפר ביניהם, ובשורה העליונה שאין צריכה חיזוק כל כך אפילו לא נתן עפר כמו שעושין מחיצות סביב השדות, חייב (מ"א סי' שי"ד).

והרי אלו דברי תימה, שהרי המג"א סוף שטו העתיק לשון הרמב"ם (פ"י הי"ב),

אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנותן את הטיט חייב, ובנדבך העליון אפילו העלה את האבן והניחה על גבי הטיט חייב, שהרי אין מניחין עליה טיט אחר, והבונה על גבי כלים פטור.

הרי מפורש בדברי הרמב"ם שרק בנדבך העליון לא בעינן טיט, אבל בעלמא הנותן את האבן פטור ורק הנותן את הטיט חייב, והיאך סתם החיי"א "אפילו לא חיבר האבנים בטיט ובסיד אלא שהניח האבנים זה על גבי זה והניח עפר ביניהם", וצע"ג.
[ובפירוש חיי אריכי להגרא"ש פפנהיים כתב דנראה שנוספה או הושמטה שורה או תלמיד טועה כתבו].

ובאמת הקושיא היותר גדולה היא שלכאורה דברי החיי"א עומדין כנגד משמעות פשטות דברי התלמוד (שבת קב, ב),

אמר שמואל המצדד את האבן חייב. מיתיבי: אחד נותן את האבן ואחד נותן את הטיט הנותן את הטיט חייב. וליטעמיך, אימא סיפא, רבי יוסי אומר ואפילו העלה והניח על גבי דימוס של אבנים חייב. אלא תלתא בנייני הוו, תתא מציעא ועילא. תתא בעי צדודי ועפרא, מציעא בעי נמי טינא, עילאי בהנחה בעלמא,

הרי להדיא שבניגוד לאבן התחתונה דבעי צדודי ועפרא, השורה האמצעית צריכה ג"כ טיט ולא סגי בצידוד ועפר.

[נוטר הכרמים]

ואולי יש לדחוק בשיטת החיי"א דס"ל לפרש הגמ' שתפקיד הטיט שהוא מניחו בין שורה לשורה אינו לחבר ולדבק את האבנים אלא רק לשמש כאמצעי ליישור בין שורה לשורה על מנת להניח את האבנים, ומכח הנחה זו הפליג לחדש עוד דטיט דנקיט הגמ' לאו דווקא, וה"ה אם משתמש בעפר על מנת ליישר את הנחת השורה העליונה, ולא בעי טיט וסיד שמעלתם הוא לחבר את האבנים.

ואמנם נראה בסיום דברי החיי"א דס"ל שבשביל לבנות מחיצה בעלמא לא בעי נתינת עפר כלל ליישור האבנים, וסגי בהנחת האבנים בלי שום תוספת "כמו שעושין מחיצות סביב השדות", וזה כל דין הטיט כמו העפר ליישר מקום הנחת האבנים.

ועיקר הנידון אי תפקיד הטיט בנידון דידן לחבר או רק ליישר את ההנחה, לכאורה נראה דתליא בפלוגתת הראשונים, שהרי בלשון הרמב"ם נראה שתפקיד הטיט לחבר את האבנים ולדבקם זה לזה ולא רק ליישר שהרי כתב "ובנדבך העליון אפילו העלה את האבן והניחה על גבי הטיט חייב, שהרי אין מניחין עליה טיט אחר", ומבואר שאת הנדבך העליון מניח על גבי הטיט, והיינו שהטיט של המציעא הוא לא מתחת לאבנים על מנת שיונחו בשורה ישרה, אלא גם מעל האבנים, ובע"כ שתפקיד הטיט הוא לחבר ולדבק את האבנים, וכ"כ במרכבת המשנה כאן ש'אין בנין בלא טיט המחבר'.

אולם בלשון רש"י כאן נראה יותר שתפקיד הטיט הוא ליישר את הנחת האבנים, וז"ל,

תתא - יסוד החומה תחתית, שמושיבין אבנים על הארץ בלא טיט בצדודי ועפר, כל עצמו אינו אלא לצדד את האבן, שתשב בשוה, ולא תטה לכאן ולכאן, ויהא עפר סביב לה לסומכה, ובההוא אמר שמואל מילתיה, וברייתא במיצעא, כל הבנין כולו שמן היסוד עד שורה העליונה בעי נמי טינא עם הצידוד. עילאה - דימוס העליון, שאין על גביו עוד דימוס אינו חושש אם נוטה האבן לצד אחד, הלכך, בהנחה בעלמא סגי.

ונראה בלשונו שהדימוס העליון אינו עומד על גבי הטיט של השורה שמתחתיו, אלא על האבנים עצמם, והיינו משום שכל תפקיד הטיט הוא כתפקיד העפר ליישר את השטח, ובדימוס העליון שאין על גביו עוד דימוס אין מקום לחשוש שהאבנים לא יעמדו ישר ולכן לא בעי טיט וסגי בהנחה בעלמא על האבנים.

ועכ"פ לפי האמור בשיטת הרמב"ם בודאי אין מקום לדינו של החיי"א, וכמו שנתפרש להדיא בלשון הרמב"ם, אבל לפי כל הנתבאר בשיטת רש"י, יש מקום להפלגת החיי"א לומר דטיט לאו דווקא, וכמש"נ.