ברמב"ן בפרשת בא (יג ה) כתב:
וכן כתוב (דברים כ יז) כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפריזי החוי והיבוסי ולא הזכיר הגרגשי ירמוז כי לא יבא עמהם במלחמה ויפנה מפניהם
מבואר שהטעם שלא הזכיר הפסוק את הגרגשי הוא בגלל שהפנו הם את הארץ ולא לחמו איתם כלל.
הנה דעת רבינו בפרשת דברים ב כג
שהחיוי הם העווים והכפתורים ירשו את הארץ מהם, וז"ל שם "ועל דעתי העוים הם החוים" ע"כ ע"ש, והכפתורים הם שהורישו את הארץ לישראל.
כמו"כ ביאר רבינו שהחיוי הם הרפאים שבימי אברהם ע"ש ז"ל:
ועוד אמרו שם (ב"ר מד כג) במתנתו של אברהם רבי דוסתאי בשם רבי שמואל לפי שאינו מזכיר כאן חוי לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם וכאשר עיינתי בזה מצאתי כי הדבר אמת ויציב ונכון וקיים כי השבעה גוים שירשו ישראל שהזכירם משה רבינו להם כמו שאמר (להלן ז א) ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים והששה מאלו נזכרים במתנתו של אברהם והחוי לא נזכר שם ועל כל פנים הוא הרפאים ע"כ.
ולכאורה, אם כן בפרשתנו בשופטים למה הזכיר התורה את החיוי, ככתוב:
כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך ה' אלוקיך, לא היה לתורה להזכיר גם את החיוי, כי גם הם לא היו בארץ ולא נלחמו בישראל?
ונראה שסוף סוף נלחמו ישראל על ארצם עם יורשי החיוי שהם הכפתורים הפלישתים, קראו הכתוב את יושבי הארץ ההוא ע"ש מורישם החיוי היושב ראשונה בה, וצוה להחרים את יושבי ארץ החיוי.
משא"כ הגרגשי לא הורישו את ארצם לשום אומה כלל, אלא פנו את ארצם בברחם מפני ישראל, א"כ לא היה ציווי להחרים את יושבי ארץ הגרגשי כי בהעדר המוחרמים מה יחרימו.
אבל קצת קשה מהפסוקים בנחמיה שאנו אומרים כל יום "וכרות עמו הברית" ששם הזכיר הגרגשי ולא את החיוי. אם יזכיר את הגרגשי אף שאינם בארץ, למה לא יזכיר החיוי אף שאינם בארץ?
ויתכן שהפסוקים מדברים על קיום הברית כמו שאמר "ותקם את דבריך" ובקיום הברית לא היה ארץ החיוי מיוחס אליו כבר באמת, אלא לכפתורים הפלישתים.
והנה אף בהבטחת אברהם לא הוזכר החיוי שבימי אברהם כינו לחיוי רפאים ולא קראום חיוי, על כן לא הזכיר הכתוב את החיוי בהבטחה לאברהם, ע"ש ברמב"ן, על כן גם בירושת ארצם לא הזכיר את החיוי, כי גם אז לא היה החיוי בארץ אלא יורשיהם.
אבל גרגשי שלא היה להם יורשים, ארצם ישאר על שמם ארץ הגרגשי יקרא, על כן במלחמות ישראל ובציווים עליהם לא יזכיר גרגשי כי לא היו במלחמות, ובהבטחה וקיום הברית לא יזכיר החיוי, כי לא היו בהבטחות.