בעלון של רבי יהודה אריה דינר הובא על אדם שקיבל מחבירו שתי מעטפות של 10,000 ש"ח להעביר לשני אנשים בירושלים, ונתן לו חבילה קטנה של שוקולד כהוקרה, ואבדו המעטפות. פסק הגרי"א שדינו כשומר שכר היות וקיבל את השוקלד.
אינני בקי בסוגיה, ובעצלותי אף לא פתחתי את המקורות, אבל זה היה נראה בעיני מוזר. וכי יש צד בעולם שהשוקולד הוא שכר לשליחות, והרי אין שליח בעולם שבאמת יסכים לעשות שליחות זו עבור תמורה עלובה שכזו, אלא זו הבעת תודה בצורה קצת יותר מכובדת, אבל עדיין שתי הצדדים מסתכלים על הסיפור כעל חסד, ולא כעל תשלום.
נ.ב. אני מצרף את העלון.