ברכות כח. - ולא היא ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה (פי' מחודש)

[מענה איש]

תנא: 'אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר "כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש";
ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי;
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן: חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי, וחד אמר שבע מאה ספסלי;
הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל [6], אמר: דלמא חס וחלילה מנעתי תורה מישראל [7]!
אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא [כלים לבנים מלאים אֵפֶר] [8].
ולא היא: ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.

מהלך הסוגיא מורה שאכן התלמידים החדשים לא היו תוכם כברם אך בזה היו שני גישות של ר''ג שלא להכניסם לביהמ''ד, ואילו ראב''ע סבר שכן יש להכניסם.
ולפי זה מה שאמרה הגמ' ולא היא ההיא ליתובי לדעתיה הכוונה לומר שהדרך הרצויה היא כן להכניס לביהמ''ד את אלו שאין תוכם כברם וחלום הכלים נועד להפיס דעתו דר''ג.
אבל בפי' שוטנשטיין הביאו פירוש ולא היא שכוונת הגמ' שבאמת אותם תלמידים היה תוכם כברם ולא ידעתי מה הביאם לפרש כך?

[יאיר]

כנראה כי פשיטא להם שאין ראוי להכניס מי שאין תוכו כברו
(אך קשה על זה דהרי ראב"ע סבר שיש להכניסם)
עוד י"ל ד'ולא היא' הוא תמיד ההיפך על מה שנאמר
ועוד צ"ע

[מענה איש]

אם פשט זה משמעות הטקסט אז הפשט הפשוט כדבריך שולא היא קאי על משל החביות ובאמת תוכם כברם אך לפי''ז קשה מדוע לא נכנסו קודם לכן בזמן ר''ג.
אם פשט זה משמעות העניין אז כדברי האמורים לעיל.

[אהרן תאומים]

פירוש שלישי - כשהיו מחוץ לבית המדרש ולא נכנסו מצבם היה שאין תוכם כברם - עצם המצב של להיות בחוץ בר גורם שאין התוך כבר וההסתכלות היא חיצונית, אבל כשנכנסו לבית המדרש זה עצמו גרם שתוכם כברם שהחוץ למעשה נמצא בתוך הבית המדרש אז החוץ הוא תוך וממילא הפכו להיות תוכם כברם בצד הטוב.

[דורש טוב לעמו]

במתיבתא פירשו ש 'ולא היא' הכוונה שראוי לנהוג כראב"ע וללמד אף את מי שאין פנימיותו כחיצוניותו. ושראב"ע סבר שיש ללמד את אותם תלמידים משום שמתוך שלא לשמה
יבואו לשמה. ועיי"ש עוד בהערות.