אני מחפש מקורות לכך (אם יש) שבתפילות ימים הנוראים יש לדקדק ביתר שאת וביתר עוז בנוסחאות התפילה.
דהנה מצאתי בקובץ "זרע יעקב" (סקווער, גליון ט' עמ' יד) מכתב מחכמי קוני שבאיטליא- שבתוך הדברים נכתב שם: "לפי שבלשון תפילה ובפרט בימים נוראים האלו צריך לדקדק ביותר שלא יהיה נתפס ח"ו בדבריו", ע"כ.
ובאמת שמדבריו מבואר "שלא יהיה נתפס ח"ו בדבריו", ונראה שכוונתו בעיקר שלא יאמר נוסח שישתמע בלשון קללה ח"ו ויפתח פה לשטן (ברכות יט, ב), דברית כרותה לשפתים. אך האם גם חזינן מדבריו באופן כללי "שבלשון תפילה, ובפרט בימים נוראים האלו, צריך לדקדק ביותר"?
[או שמא אין להטיל פסיק בין "ביותר" ל"שלא", ואז קוראים הכל בחדא מחתא – שצריך לדקדק בכך שלא יתפס בדבריו לשון קללה ח"ו. וא"כ אין מקור שצריך לדקדק באופן כללי בשאר נוסחאות – בימיה"נ יותר משאר ימות השנה. השאלה גם באופן כללי על דקדוק בנוסחאות. וגם על שאר דקדוקים כגון במקומות שהשינוי בנוסח נפ"מ להא דלא יהיה דובר שקרים בתפילתו וכיו"ב (וכמו שעורר בערוה"ש סי' תקפא ס"ד באופן כללי, ולא כתב דווקא בימים הנוראים), האם יש ענין להקפיד ע"כ ביתר שאת בימים הנוראים].
אם ידוע לחברים מקורות נוספים לזה הענין, אשמח לדעת!