בגמ', ואילו שור לא קא חשיב. אמר ריש לקיש יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. אמר לפניו רבונו של עולם קטיגור יעשה סניגור.
לכאורה צ"ב, למה רק יחזקאל נתעורר על ענין זה דקטיגור נעשה סניגור, והרי השור קטיגור הוא מצד חא העגל, וכבר תמה בזה באבן עזרא (פרשת בראשית א, כג ועי' בפי' הרא"ם פרשת תרומה כה, יח).
ובהגהות פורת יוסף כתב דבר נפלא וז"ל,
אפשר לומר משום דאיתא בסנהדרין (קב, א) לאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה פי' של ביום פקדי פקדתי, וא"כ בשעת החורבן נגבה עוון מהעגל, ומעם זה ביקש יחזקאל שהיה בשעת החורבן רחמים, ויעו"ש עוד מה שהוסיף לענין ביטול יצרא דע"ז ע"י אנשי כנסת הגדולה.
ובדומה לרעיון זה ממש מצינו גם בביאור דברי הגמ' להלן בסמוך, כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד וכתוב אחד אומר וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם! לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול שנתמעטו כנפי החיות. הי מינייהו אימעוט, אמר רב חננאל אמר רב אותן שאומרות שירה בהן. כתיב הכא ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר וכתיב התעיף עיניך בו ואיננו. ורבנן אמרי אותן שמכסות בהן רגליהם, שנאמר ורגליהם רגל ישרה.
וכתב מהרש"א בח"א וז"ל,
פי' דבישעיה מפורש באותן ו' כנפים בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף כו'. ואהא קאמר דהי מינייהו מהג' זוגות אימעיטו בשעת חורבן וקאמר אותן שאומרים שירה כו' ומטעם דאימעוט השירה לפניו ית' בחורבן המקדש אבל למ"ד אותן שמכסות רגליהם אימעיטו לא ידענא מה טעם דאימעיטו בשעת חורבן הבית אותן המכסים רגליהם. ולפי המדרש דבשתים יכסה רגליו לפי שהם ככף רגל העגל שלא להזכיר עון עגל ניחא דבשעת החורבן נזכר עון עגל שנא' וביום פקדי ופקדתי וגו' לכך אימעיטו אותן כנפים המכסים הרגלים אבל לפי סוגיית תלמודנו נראה דמשום צניעות הוא כדקאמר כרעיה לאו אורח ארעא לגלויי קמי רביה ודו"ק.
והרחיב היריעה בשו"ת חוות יאיר (סי' קעב) וז"ל,
והנלפענ"ד בזה כי הש"ס שם בחגיגה סמכו על דרוש ברור ופשוט שהיה לרז"ל על טעם בשתים יכסה רגליו וכ"פ רש"י בישעיה והוא ממדרש אמור לפי שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל שלא יזכר עון העגל ומזה מוכח דילפינן זה מזה שהרי קרא דכף רגליהם בחיות נאמר ריש יחזקאל בתר קרא ד' כנפים וע"כ מ"ש גבי שרפים שש כנפים לכסות ב' מהם רגליהם ה"ה גבי חיות רק שבעת החרבן שנאמר קרבו פקודת העיר וארז"ל שר"ל חטא העגל שנתעורר אז כמ"ש באגדת חלק כ"ד דורות נגבה פסוק זה של וביום פקדי וכו' וזהו מ"ש כביכול נתמעטה פמליא של מעלה וכמ"ש רבנן שם שנתמעטו אותן שמכסין בהם רגליהם ודוק.
והנה בעיקר דברי הגמ' בסנהדרין שם: אמר רבי חנינא: לאחר עשרים וארבעה דורות נגבה פסוק זה, שנאמר ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו, יש לעיין מה ישנו במנין זה של כ"ד דורות.
ברם אולי יש לומר בס"ד דאיתא במדרש (מדרש זוטא רות א, יח; ילקוט שמעוני שם רמז תרא) א"ר חייא אל תאמין בגר עד כ"ד דורות שהוא תופס שאורו.
ויש לבאר שייכות הדברים לפי דברי המבי"ט בספר בית אלקים (שער התשובה פרק י) שביאר ענין כ"ד דורות בפקידת חטא העגל וז"ל,
ולתשובת זה אני אומר כי צריכים אנו לומר כי יש הפרש גם בזה בין החוטא בענין ע"א למי שחוטא בשאר העבירות, כי המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה, והוא וזרעו נענשים עד כמה דורות, כי התורה היא מורשה קהלת יעקב, וכתוב גם כן שאל אביך ויגדך וגו', ומזה הצד חייב האב ללמד תורה לבן כמ"ש ולמדתם אותם את בניכם, להורות כי ירושה מאבות לבנים, וכל עוד שירושה זאת משתלשלת מאבות לבנים, אין הבנים נענשים בשאר עונות שנכשלים בהם אבותיהם אלא עד ארבעה דורות מן הטעם הנאמר למעלה, ואם נכשלים בעון ע"א הרי הוא כאילו נפסקה שלשלת הירושה, וכאילו אין התורה ירושה לו מאבותיו ובזה מתמעטין זכיותיו לשיענש על עון אבותיו אפי' לאחר כמה דורות, והרי הוא כגר שאין לו זכות אבות, והוא מעונה ביסורין בעולם הזה, וכמו שאמרו ביבמות מפני מה גרים מעונים ויסורים באים עליהם מפני ששהו עצמם ליכנס תחת כנפי השכינה, שאין להם זכות אבותם שלא עמדו רגליהם בהר סיני, אבל מי שיש לו זכות אבות ולא נפסק שלשלת ירושת התורה ממנו הרי הוא כאילו קבל התורה מהר סיני, וכמו שהוכיחו בקידושין כל המלמד את בן בנו תורה כאילו קבלה מהר סיני כדכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך וגו', וגם כי הכתוב שאמר פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים כתוב בענין איסור ע"א כמו שכתוב לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', יש לפרש הכתוב בשאר עבירות, וכמו שמצינו שנראה ענין זאת הפקידה בפרשת כי תשא ובפ' שלח לך בענין המרגלים, ופירוש הכתוב יהיה כך, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', כלומר עונש ע"א הוא גדול עד מאד ונמשך לדורות כאומרו וביום פקדי ופקדתי וגו', אבל גם בשאר עבירות שאין אתה פורק עול אלהותי מעליך, אני ג"כ פוקד עד ד' דורות, וזה רוצה באומרו כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד, כי גם כשאני אלהיך שאין אתה חוטא בענין ע"א אלא בשאר עבירות, אני פוקד, כמו שפירשתי.
ולפי דבריו נמצא שענין הפקידה היא שבני החוטאים בע"ז נחשבים כגרים!, ומעתה מה מאור מאירים הדברים שהרי לענין גר שנתגייר מצינו שיעור זה של גירות דלא פקע שיאורו ממנו – כ"ד דורות.