ישראל הר כסף כתב:ראה זה פלא, בדיוק בפרשת השבוע כתב רבינו בחיי את הדברים האלה לאמר:
"ודומה לזה אמרו בבבא מציעא (נט ב) שלהי פרק הזהב: דביתהו דר' אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הוי כו' מההוא עובדא ואילך לא הוה שבקא ליה לרבי אליעזר למנפל אפיה בתחנונא, והענין כדי שלא יצטער, ומתוך הצער וההכנעה והעלבון יעניש את רבן גמליאל אחיה שהיה ראש ישיבה ושברכוהו בעצתו".
הרי לנו שיש אופנים שדוקא ההכנעה היא הגורמת להתנהג בתקיפות, וצ"ב למה?
אולי כי דוקא אז הרגיש בבירור שאינו תובע את כבוד עצמו, וע"כ יכול לתבוע את כבוד התורה?
נויירא כתב:הא לכם מאמר מקיף בנושא.
בר ששת כתב:מעניין שלא הזכירו כאן את הגמרא ביומא (אולי מי מהלומדים יזכור באיזה דף) 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם'.
והגאוה נגד הרשעים היא משובחת מאד, להוכיחם ולהכלים אותם, ולא ייכנע להם, ויצוה על הטוב, ויזהיר מהרע כפי יכלתו, אף על פי שזה דומה בעיני העולם כמשתרר וכמתגאה אחרי שלבו לשם שמים - הרי זה משובח. ולא ייכנע לרשעים, כמו מרדכי שלא נכנע להמן. ובכל מקום שיש מצוה עליו לעשות, לא ייכנע כלל לרשעים לעזוב הטוב מפני השפלתו לפניהם. וזה צריך חכמה, מתי ישתרר נגדם בדבר מצוה, כי פעמים אינו שווה שיעמוד נגדם, שאם יעיז פניו נגדם עבור מצוה אחת, יפסיד אותם מאה מצוות. לכך צריך החכם להתבונן לפי השעה והענין, ולפי זה יסדר מעשיו, כי יש דבר שצריך לעזוב בשבילם, ויש דבר שלא יניח בשבילם בשום ענין, וצריך בגופו ובמאודו לעמוד נגדם, ולא ייכנע להם. וכל זה בדבר מצוה, אבל בענין משא ומתן ייכנע לפניהם, ויעשה עמהם לפנים משורת הדין בכל דבר. וזוהי מצוה גדולה.
אך מה שצריך להרחיק במידה זאת - שלא יהא עניו ונכנע לפני הרשעים, ועל זה אמר הכתוב (משלי כה כו): "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע". ואם יש יכולת בידו, ינקום מן הרשעים לכבוד השם, ויחזק תוכחתו נגדם, ויעמוד עליהם כארי נוהם להציל הנגזל מיד הגוזל. ויורה בני אדם עבודת הקדוש ברוך הוא, ויוכיחם בכל כחו כפי חכמתו, בתחילה - בנחת, ואם לא יועיל - יכלימם, ויצום על הטוב, ויזהירם מן הרע, בפיו ובלשונו, כפי חכמתו. וימהר לקחת דיני אלהים ממי שחייב בהם, ולא יכנע ולא ישפל בזה.
אדג כתב:ובדרושי חב"ד בואר מה שהיה הר סיני מכיך מכל טוריא, דממ"נ, אי בעינן מכיך ליזל גבי עמקים ובקעות, ואי בעינן הרים - ליזל גבי הגבוה שבכולם. ומבואר, דזהו הלימוד מהר סיני דבעינן מחד תקיפות הר, ומצד שני - ענווה, ודו"ק, ודפח"ח.
תא חזי מה בין תקיפאי קדמאי לעינוותני בתראי דתניא מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות אמר לו טול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלומכון יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין וזמנא דאביבא לא מטא ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין דילמא בתר דעברוהו:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 192 אורחים