הקדמת הספר "מרכבת המשנה" על הרמב"ם, בנויה במתכונת הקדמת האבע"ז לפירוש התורה, הוא מזכיר את כל השיטות וחסרונם. ואת דרך האמת בה בחר (ניתן גם לראות שעל הדרך הרצויה לדעתו הוא כותב שאינה יוצאת ממרכז העגולה, והכונה כדברי האבע"ז בהקדמה הנ"ל, בה ממשיל את האמת לנקודה במרכז העיגול).
באותה הקדמה כותב דברים חריפים נגד המפלפלים מחד ולומדי הבקיאות בחיפזון מאידך. בהתקפתו על הלומדים במרוצה, תוקף גם את חלקם הלומדים הגדה בלבד, במקום עיון בסוגיות הלכתיות, מכאן מגיע ללומדי קבלה ללא שיש להם ידע בנגלה, שאינו מקפחם בעטו החריפה. וכאן מגיע לחסידות שהתחדשה בימיו וכפי הידוע היה ממתנגדי החסידות, וכותב מה שכותב במילים חריפות מאד.
(אגב, הדבר פלא, הספר נדפס בתקי"א בחיי חיותו של הבעש"ט, ולפי תאוריו, נצטרך לומר שכבר בחיי הבעש"ט נהגו תלמידיו הרבים באדמורות, ונהרו אליהם המונים, אמנם ראיתי פעם למי שכתב שהכונה ל"קבוצות קדם-חסידיות", אולי.)
אמנם בסוף דבריו על החסידות הוא משנה את הנימה:
ולא על הכלל כולו ח"ו יצאתי, כי אדם אחד מאלף מצאתי,
אשר מחשבתו רצויה, בלי שום פניה,
המה השרידים אשר ה' קורא, את פניהם אני ירא,
יחולו ברכות על ראשיהם, ותהי אחריתי כמוהם,
רחמנא בעי ליבא, ודלוגו עלי אהבה.
(בקשר למשפט האחרון, הכונה למה שדרשו במדרש שה"ש, ודגלו עלי אהבה - אמר ר' אחא, עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה, כלומר גם אם אותו מי שכונתו רצויה חורג לעיתים מן ההלכה הצרופה הרי זו בחינת אהבה. ובדומה לזה בירושלמי ברכות פ"ה ה"א בריש לקיש שמתוך עיונו בתורה היה יוצא מבלי משים מחוץ לתחום בשבת, וקראו עליו "באהבתה תשגה תמיד", שמרוב אהבת תורה שוגה לצאת חוץ לתחום.)
וכאן השאלה: מיהו זה ואיזה הוא מקדמוני החסידות, שבעל המרכה"מ כתב עליו כך (ואולי זה יותר מאחד, כלשונו "המה השרידים אשר ה' קורא, את פניהם אני ירא,יחולו ברכות על ראשיהם, ותהי אחריתי כמוהם" בלשון רבים.) ולא נתקררה דעתו עד שאחל לעצמו "תהי אחריתי כמוהם" כלומר, הלואי ובעולם הבא יהי חלקי כמוהם!
יש למי איזה מידע בענין?