כתב רבינו הגאון המקובל בעל סדר היום, ב"סדר קבלת שבת":
"... וכן נראה לי סברא נכונה, בין בליל שבת בין בכל לילה שמקדימים הציבור, שאין לו לברך אחר כך שום ברכה מהם אלא קריאת שמע לבד, ואל ימעט בעיניו קריאתו עם הציבור ולהניח הקריאה עם הברכות לקרוא ביחיד, כי התחברות הרבים הוא דבר גדול, ואף על פי שיצאו מעט מן הדרך הן אל כביר לא ימאס.
לעולם ישתתף אדם עם הציבור בכל דבר שהוא כענין זה ולא יפסיד, אדרבה ירויח הרבה מאד, וזה כלל גדול ביראת שמים שלא להקל בכבוד הרבים בין בענינם בין מנהגם אחרי רבים להטות, זולת כשהוא היפך הדין והפך השורה מכל וכול".
ומבואר ש"אל תפרוש מהציבור" נאמר גם באופן שנוהגים שלא על דרך לכתחילה ממש, ומ"מ בגלל מעלת הציבור ראוי וכדאי בכל זאת להשתתף עימם.
וע"פ זה יש מקום לעיין בדבר מצוי, שנמצאים במנין שמתפללים מאד מהר, וכמצוי בממהרים לעבודתם וכדומה, ויש לעיין במי שכוונת תפילתו תלויה בתפילה יחסית איטית [ולא כאלו שאדרבה, תפילה מהירה יותר עוזרת לכוונתם], האם ישתדל להתפלל עם הציבור בכל זאת, או שיניח זאת וישתדל בעבודה שבלב זו תפילה.
ולא מדובר במקרה קיצוני, שבעל התפילה מזדרז ביותר, שאז פשיטא שאין חיוב להצטרף אליו, אלא באופן שהציבור ממהרים יחסית יותר מהמתפלל.